עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
ARIXXX

ברוכים הבאים:

go1981@walla.com
חברים
juliGhost Dogיונה אלוןיוסף רוטשטייןedyaפמיניסטית
אוריןhopelessLupoSolitarioאיירודניאלידון
jennaMeshimariselaניקיall by myselfאופק ורינת
daniel_blogSuperGirl1שארלוטחגית הלתיאוocean
שאריות של החייםאנונימיתבנאלalison&jess
עוד חוזר הניגון
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

נתן אלתרמן
האמונה מעבר להיגיון

Deep in the human unconscious is a pervasive need for a
logical universe that makes sense. But the real universe is always one step beyond logic
--------------------------------------------
Whether a thought is spoken or not it is a real thing and has powers of reality


― Frank Herbert, Dune
לינקולן אברהם

תן לי שש שעות לכרות עץ, ואעביר 4 שעות מהן להשחיז את הגרזן.
אלברט איינשטיין

"אם אנחנו רוצים שהמין האנושי ישרוד, אם אנחנו רוצים משמעות לחיים, אם אנו רוצים להציל את העולם וכל בעל תחושה שקיים בעולם, אהבה היא התשובה היחידה. אולי איננו מוכנים להכין פצצה של אהבה, מתקן חזק מספיק להרוס את השנאה, האנוכיות והתאווה שהורסים את הכוכב. אבל, כל יחיד מאתנו נושא בקרבו גנרטור קטן ועוצמתי של אהבה, שהאנרגיה בתוכו מחכה להשתחרר".

חזרה הביתה

26/08/2017 13:38
ARIXXX
יומן
חטפתי שוק. זו התשובה לשאלה, זה מה שקרה לי, חטפתי שוק נכנסתי לFLEE והתחלתי ללכת אבל אמשיך זאת מחר. אתן לדברים לשקוע.  עבר לילה הדברים שקעו קצת, אני מניח שלא משנה מה זה היה שגרם לי ללכת, אולי אפילו באמת הייתה זו רק הדאגה הכנה לרוקי שגרמה לי לארוז את חפצי ולהיעלם משם בחמש וחצי בבוקר. העובדה היא שמשהו הקים אותי משם וכל ניסיון לחזור לשם יהיה עלול להוביל לאותו מצב שאני מוצא את עצמי הולך משם. אולי אני טועה, ואני מפספס הזדמנות נהדרת לחיות במקום מדהים, אך ההנחה הזו איננה צריכה לטלטל אותי, להיפך, עובדה יש מקומות שם כאלה, אני לא חייב להתפשר, מה שכן השאלה יהא למה לא?

למה לא אם אני מבין שזה הכיוון אולי עדיין לא בדיוק כל פרטיו אבל זה הכיוון כן, על הגבול אפילו, היכן שלא יהיה אלך עמו, ככל שייגדל אסע אתו, אחזה בנס הזה בע"ה ממבט ראשון, זה הכיוון, לא יבנאל, הגבול, הכנרת נהדרת הפיסת שמינית נוף לכנרת פשוט מהמם, מחזה מרהיב. וכן היא מדברת אליי, הכנרת הזו, בהחלט אהבה. אבל עובדה שהלכתי, לא ברור, הכבשים שמה כן מצאו חן בעיניי כל העניין של העדר אבל לחיות יחד אתם זה מוגזם. וגם לא כנרת מספיקה כדי שאוכל להתעלם מכך. כן בעתיד הוא יעשה את ההסדרה הזו, אבל אני יודע מה דיבורים שווים, קל לאנשים לדבר אני בינתיים אחיה עם כבשים. לקחת אותם למרעה? בכיף ,תענוג, לחיות לידם ? לא יודע, נראה לי מוגזם. יש להם קטע לכבשים, יש משהו בעדר שקוסם, ואני לא כבשה, אני אולי לא שועל או נמר אבל אני בטח לא כבשה, אם אני משהו כזה אז זה אריה.

אם כבר. הכיווון הוא הגבול, הכיוון הוא לחיות חלום שרק בסיפורים שמעתי עליו, כל דור במילים שלו, ואני רוצה את המילים שלי. התנחלות, התיישבות, ציונות, המושגים הללו שינו את עורם, החליפו פניהם, קיבלו מובנים שונים בפחות משנות דור, התהפך כאן הכל. אני רוצה למצוא לה זה את המילים שלי, לקחת חלק בבניית הארץ. עשיתי דברים רבים בחיים שלי, בחלקם אני גאה יותר, חלקם מעדיף הייתי שלא להיות נוכח בסיטואציה. אחד הדברים שאני יותר גאה בהם, עשיתי שביל. וואלה, בניתי שביל קצר ככל שיהיה בארץ ישראל, אולי לא השלמה, אולי לא כל כך גדול, אולי הוא בסה"כ הוביל מהמגורים לשביל הראשי ולחצר, אבל אני בניתי שביל בארץ הזו וזה ומשהו שאני מאוד גאה בו, ומודה על ההזמדנות שנפלה בחלקי. 

לא יודע, אני כן יודע זה הארגון שדיבר אליי השומר החדש. אני יודע שידבר עליי כן להקים אחת כזו באיזה חור שאף אחד לא רוצה, אבל לא להיות איזה פןועל שחור, אין לי בעיה עם העבודה השחורה, יש לי בעיה לעבוד בשביל מישהו אחר שהוא לא אבא או אני. כנראה שמעולם שכיר לא היה הקטע שלי, זה נראה לי בזבוז זמן ומשאבים מאבקי כוחות, כל מיני חרטא שיש לעולם הקיים להציע לך לשכוח את החיים. לא לא, שכירות איננה בשבילי ברוך השם, למה לא  בעצם? למה לא לנצל את המשאבים הנמצאים בידי ולבדוק את זה, לצאת מנקודה שבא אני נמצא ולא משום דבר, כי שום דבר זה להתחיל מאפס, ולהתחיל מאפס בגילי אומר שאני נותן איזה כמה שנים מעצמי עבור משהו אחר שאיננו אני, למה? לפני עשרים שנה זו היית אופציה.

היום? אני לא חושב, וכל הקולות שבראשי שאומרות לי עכשיו למה זה לא רעיון טוב, התסתום הישן הזה, שרודף אותי ממתי ? מגיל צעיר, שייעלם. מספיק אני לא מוכן יותר שישתיקו אותי, אפילו לא אני. אני ארשום את דעתי ככל שאראה לנכון בכל פלטורמה בה אוכל ואבחר לעשות זאת. אינני מפחד מדבר, את חובותי לבורא לא אוכל לפרוע לעולם כך או כך, אין אלא לנסות לעשות את אשר לבבי ייבחר, כי בעלדיו אין חיים. אין ברירה בחיים באמת. בלעדיו יש מוות, ועשן, ותרופות, ותעשייות ברזל ונחושת. ואני את הקיר רוצה שיהיה משהו עם נוף לכנרת, לא תמונה על קיר בטון שזה גם משהו אבל זה לא מספק אותי. החיים האלה, הקופסא הזו בה אני חי הגיע הזמן לשנות וזה כנראה ייקח מעט זמן יותר ממה שחשבתי, אבל אני אמצא אני בטוח שאני אמצא ומקסימום אמות בעודי מחפש, אבל לפחות ניסיתי, כי לצאת מכאן זה הכרחי, לאן בדיוק עוד אגלה. 

לגבול לכנרת? אני לא יודע. בסוף אמצא משהו שירצה את לבבי, שלא יגיד לך כנרת יקרה, את יודעת שאני מת עלייך והכל אבל, וואלה הכבשים האלה, אני חייב לזוז. יגיד על אותם הכבשים שיהיו, וואלה כנרת אין עליך, אני נשאר. זה תמיד היה העניין בעצם, למה מה יש להיות במקום כזה יפה בלי לחלוק שמה עם בת זוג?

וכאן? כאן לא, כאן אין לי מה לחפש, ולחלוק ייש לי כאן,  רק תרופות, עשן, ומוות. אני חייב לצאת מפה, אבל לא למהר, למצוא את המקום הנכון, שיושב בול. הייתי צריך לצאת מכאן מזמן, הייתי במקום אחר עכשיו זה ברור, שונה לחלוטין. אם הארנגיה שלי הייתה באחת מועברת מהישרדות לשקט במשך עשרים שנה האחרונות, אין לי ספק שהייתי במקומות אחרים בחיים היום אבל כולנו עושים בחירות בחיים, ואני את בחירותי עשיתי אז לא בלב שלם, בכלל עשיתי זאת כי כולם מסביב אמרו שזה הדבר הנכון לעשות, ועניין פילוסופיה, וספרות אז למה לא ? 

היה לי ברור שאוציא תואר ראשון אם אני כבר הולך, בסוף לא הוצאתי היה שם איזה מרצה אחד וחסרות ארבעה נקודות. להצטער ? גם על זה לא הצטערתי, מה לי להצטער את את ההצטערות שלי עשיתי כבר שנכנסתי למקום, במקום להמשיך לטייל בארץ, עם קראבין ותיק עזרה ראשונה, מה שהרווחתי לפני עשר שנים בטיולים התחלתי להרוויח רק לפני איזה חמש-6 שנים במטרולוג'י, ואז הכסף גם היה שווה הרבה יותר, והדברים היו שווים פחות.  

אני לא יודע מה יהיה אם אבחר לחזור ליבנאל לחווה הזו בדיוק ואני לא יודע מה יהיה אם לא. בסופו של דבר רגליי כבר החליטו, ואני אלך עם הרגליים שלי, בעניין הזה גם אם זה לא רציונאלי לחלוטין כנראה שיש משהו אני צריך לחפש בעצמי מה בדיוק. ובינתיים אדבק בתוכנית המקורית. למדייק את מה שאני מחפש על ידי התנסות.

אולי הגיע להצטרע על ההחלטה הזו, ללכת לאוניברסיטה אין ספק שהיא שגויה, ההשללכות שלה הובילו לאירועים שכמעט קטלו את חיי, אין ספק שזו הייתה טעות ועשיתלי זאת למרות שלבי אמר לי להיפך להמשיך בטיולים לא להקשיב למה שכולם אומרים. נהניתי בטיולים מאוד.

אולי לדבר אתו על ההפרדה של הכבשים? לא אין שם מגורים ולא יהיה. את הלילות אין ברירה נשארים ער, סיימתי, אני רוצה את האפשרות לבחור, בין שני העולמות בלילות.קראוון לקחת איתי. אז מה השלב הבא? חקלאות חזרה לחקלאות, עם מגורים נורמלים בסביבה, אני ורוקי, אני רק מקווה שכל החיושים הללו, אולי לא אקח אותו יותר, אולי רק שאמצא מקום מתאים אטריח אותו לבוא באוטובוסים ובנסיעות, למרות שהוא מת על זה אין ספק, אז נראה.



בינתיים ממשיכים הלאה:



לסדר את הבית הוא נראה כמוני בדיוק חצי פה חצי לא פה מה קורה?
להמשיך לתרגם, במידה וזה נתקע לחפש עבודה זמנית.

וקצת תודות לא יזיק
על כל החוויה הזו והתובונות אולי אלך לשם רק כדי לספוג עוד קצת לא כדי להישאר, רק כדי לספוג, השמש הזו הים הזה, השקט החיים הללו, להיטען.

תודה לי לעצמי,
תודה שיש לי בריאות
תודה על חברים
תודה על זמנים קשים שמראים לך מי הם
תודה ליקום
תודה לירח
תודה לכנרת
תודה לכוכבים כמה כוכבים כמה זמן לא ראיתי לילה עם כוכבים, והאמת לשא היה שם מספיק כוכבים, אני רוצה מקום עם שיש לא מס]יק כוכבים עד בלי די כוכבים ויש כאלה עדיין מקומות אני מוכרח להאמין
ותודה על הגבול שיגדל בע"ה
ותודה לביבי כן כן תוה לך אדוני ראש הממשלה איפה שהוא היה לי הרבה פוליטיקה בזמן האחרון, אז בהחלט להודות לראש ממשלת ישראל שעושה מה שיכול למען כולנו בע"ה.
ותודה שאני חי ונושם עדיין ובכלל, תודה שאני קיים, תודה שהנוכחות שלי שמוגדרת אני קיימת בזמן ובמרחב אני מת עליה, אם הזמן אין לי מה עלשות הוא זז לבד את המרחב הגיע הזמן להזיז.
תודה למספריים לציפורניים תודה להמציא המצאה זו, גם אם הוא או היא לא קיבלו תשלומי תמלוגים, עדיין אתה בלבבי בהחלט על המצאה זו תודה :>

 


     
IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

שלוש עשרה עיקרים

הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

(א) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ,

(ב) וְהוּא אֶחָד,

(ג) וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף,

(ד) וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים,

(ה) וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ,

(ו) וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם,

(ז) וְשֶהַנְּבוּאָה אֱמֶת,

(ח) וְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא אֲדוֹן
לְכָל הַנְּבִיאִים,

(ט) וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּהּ נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם,

(י) וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם,

(יא) וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ
לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר
טוֹב לַצַּדִּיקִים,

(יב) וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

(יג) וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת,

יֶהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתָּכֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד,
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
אמת

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלוהֵינוּ, ה' אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטוטָפת, בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
הָיָה, אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍תַי, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלוהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטּובָה, אֲשֶׁר ה', נותֵן לָכֶם.
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפות בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל הָאָרֶץ.
וַיּאמֶר ה', אֶל משֶׁה לֵּאמר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדורתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אותוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ות ה', וַעֲשִׂיתֶם אתָם; וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ותָי; וִהְיִיתֶם קְדשִׁים, לֵאלהֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלהִים: אֲנִי, ה' אֱלהֵיכֶם.