עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
ARIXXX

ברוכים הבאים:

go1981@walla.com
חברים
juliGhost Dogיונה אלוןיוסף רוטשטייןedyaפמיניסטית
אוריןhopelessLupoSolitarioאיירודניאלידון
jennaMeshimariselaניקיall by myselfאופק ורינת
daniel_blogSuperGirl1שארלוטחגית הלתיאוocean
שאריות של החייםאנונימיתבנאלalison&jess
עוד חוזר הניגון
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

נתן אלתרמן
האמונה מעבר להיגיון

Deep in the human unconscious is a pervasive need for a
logical universe that makes sense. But the real universe is always one step beyond logic
--------------------------------------------
Whether a thought is spoken or not it is a real thing and has powers of reality


― Frank Herbert, Dune
לינקולן אברהם

תן לי שש שעות לכרות עץ, ואעביר 4 שעות מהן להשחיז את הגרזן.
אלברט איינשטיין

"אם אנחנו רוצים שהמין האנושי ישרוד, אם אנחנו רוצים משמעות לחיים, אם אנו רוצים להציל את העולם וכל בעל תחושה שקיים בעולם, אהבה היא התשובה היחידה. אולי איננו מוכנים להכין פצצה של אהבה, מתקן חזק מספיק להרוס את השנאה, האנוכיות והתאווה שהורסים את הכוכב. אבל, כל יחיד מאתנו נושא בקרבו גנרטור קטן ועוצמתי של אהבה, שהאנרגיה בתוכו מחכה להשתחרר".

יום שני

19/06/2017 22:17
ARIXXX
יומן
היה לי איזה סיפור בעבודה היום, השותף המזעזע, יצאתי עליו בבוקר שאלתי שניה לפני שעלה על האופנוע ראית שיש תיקונים הוא התחיל צעוק עליי ועוד שניה הכניס לי מכות, אשכרה עוד אחד העובדים תפס אותו כדי שלא יפוצץ לי תצורה. האמת עד עכשיו אני בשוק טוטאלי. בכל מקרה הם ישבו להם שלושת הבוסים, ודיברו על ליישר את ההדורים, שוב. פתאום אחד הבוסים שבמקרה הוא אבי קורא לי, לשיחה אמרתי לו אבא מבחינתי למה ?אין פה שום אין למה אני סיימתי. טוב התחיל זה כמה אני לא בסדר ושפניתי אליו באיזה נאום מתרעם ואז בוא נשמע למה הייתי צריך לפנות אליו, לא זוכר כבר מה אמרתי, דיברתי ממעקי ליבי כנראה זה קורה לי שאני מתחבר לעצמי ובעודי מדבר שוכח, שוכח מה אני אומר, ככה זה בדרך כלל שאני מבפנים אני לא זוכר אחר כך שהתרגזתי אני זוכר טוב מאוד מה אמרתי. אמרתי כל מיני דברים אבל את שהיה על ליבי שהוצאתי בפניהם אינני זוכר למעט השורה המסכמת, זה עולה בבריאות ואני לא מוכן יותר. חצי שנה, חצי שנה אני מסתובב כמו גנב במקום עבודתי שמה חלילה לא אדרוך לו על איזו יבלת ויקרה משהו כמו שכמעט קרה היום, חייתי תחת טרור מתמשך, עד החלומות הוא הגיע. אמרתי הם תעשו תשיקולים שלכם אני מבחינתי לא ממשיך ככה. 

ואבא אני מפוחד מודה, מאמין אנוכי ויודע שאין לי מה לפחד חוץ מזעמך, ובכל זאת אני רועד מפחד. מפחד, יהיה זה קל לומר שזה התרופה הזו וייתכן שיש בה מעט אבל זה לא, החשש הזה מוצדק הפכתי להיות המגן של כולם שמה, זה שעשה לזה סוף, זה שלא מוכן יותר ומעדיף לוותר, מאשר להמשיך את ההזיה הזו שלא הלכה למקומות טובים. לא יודע הייתי צריך להוציא את זה. 

אני מקווה שאוכל לישון הלילה אנסה לראות איזה סרט אבל משהו אומר לא אוכל להירדם. עכשיו חוזרים לשגרה עד שכולם יעשו את השיקולים שלהם. אני אתן להם זמן, אני אקווה שהוא לא ינסה להקניט אותי, גם אם כן אני במקום אחר, אני מסתכל על איך שהגבתי ואני שמח לפחות על זה שאני לא מתעצבן שאיך שהוא אני מצליח לעצור את עצמי ולהמשיך לדבר בנחת כשמישהו בוחר להתעצבן עליי לגדף אותי לקלל אותי ולאיים עליי, ולא מחזיר לו באותו מטבע, אולי כי משהו בפנים בתוכי ידע שזה יילך לפיצוץ אז לא היה לי אכפת ואולי כמו שאני בוחר להאמין וכמו שראיתי קורה בשבועות האחרונים במקרים אחרים, שאני פשוט לומד לעצור את עצמי ובוחר לא להגיב ככה, כמו אידיוט, שחייב להחזיר כי פגעו לו בכבוד או כי נעלבתי. 

אני לא יודע מה יהיה מחר, אני לא חושש לעזוב שמה את מקום העבודה, אני גם בטוח שיהיה לי מחליף, במידה ואעזוב, אני יודע שאני עושה עבודה טובה, ואני מכיר ביכולות שלי. אין דבר שיכול לעצור אותי בעבודה, נכון יש ימים לא קלים, היום היה אחד כזה, ואני עדיין בשוק, האמת שכן לא ציפיתי לכזו תגובה, ל$$%#$ הבן אדם יושב עושה מה בא לו, הולך אני צריך לעשות את העבודה שהוא אמור היה לעשות בזמן שאחד העובדים לא הגיע מה אני אמור לעשות לפצל את עצמי ולא לפנות אליו? לא מוכן. 

סבלתי את הטרור הרדום הזה חצי שנה אסבול אותו עוד כמה שבועות, מבחינתי החודש מתחיל היום. אני לא אצטער בשום החלטה שיקבלו אני יכול להמשיך לעבוד שמה ואני יכל להפסיק לעבוד שמה, נכון שלא מחכה לי שום דבר בחוץ, המקום הזה שומר עליי אבל לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ככה שאני מאמין שאסתדר.  אני בוטח בשם, מה שצריך לקרות יקרה הוא למעשה זה שיחליט מה יעלה בגורלי. 

התחלתי לחפש שיעורי תורה לחוזרים בתשובה, אני קורא את פרשת השבוע זה לא אומר לי הרבה, וכבר מצאתי את עצמי טועה ומטעה את עצמי, אבל זה עושה לי טוב, נותן לי מעט נחת רוח, זה מרגיש נכון אולי סוף סוף משהו בחיים האלה מרגיש לי נכון, משהו שאני עושה אותו ומרגיש שלם עם עצמי שאני עושה אותו. 

אני מאוד עצוב, הסיפור הזה, מרגיש כמו סיפורים ישנים שהייתי נער, תמיד היה מישהו שממש לא סבל אותי לא משנה מה עשיתי הוא פשוט לא סבל אותי, בחטיבה בתיכון, לפעמים יותר לפעמים פחות אבל לעבוד עם מישהו כזה 9-12 שעות ביום שהשנאה שלו אני לא יודע עם זה כלפי או כלפי כל העולם וזה לא משנה לי גם, הייתי רוצה לחיות בעולם שכולם אוהבים את כולם, והאמת שאני מביט בליבי אין לי באמת טינה אליו, אין לי כעס אליו. 

אני לא מוכן להמשיך לעבוד איתו לא כי אני שונא אותו או כי אני ממש כועס עליו, אני לא מוכן כי אני יודע שהוא משקר, המעט ניסיון התנצלות שלא אמר אפילו לא הביט בעיניי, אני יודע שהוא אמר דבר אחד והתכוון דבר אחר, וזה הסיבה שאני לא רואה אפשרות להמשיך לעבוד איתו שאני יודע שהוא יתהפך עליי שוב, וזה ימשיך שוב, וכמה פעמים אפשר ליישר את ההדורים, אני אולי אידיוט יכול להיות, אבל אני לא מטומטם. 

זהו נראה לי היית צריך להוציא את זה, כרגיל טוב שהמקום הזה קיים. מקווה לימים שקטים יותר או ימים שכל הבלגן שיש זה עבודה ולא טינה כעס. זה מוזר אני אמור לכעוס, לשנוא אולי? לא שונא פעם אחת בצבא היה מישהו כזה שבאמתת שנאתי, שמעון קראו לו, כמה שנאתי את הבן אדם, קנאתי בו, אני משער, שהיה חכם עד הים. ובאמת אם היה בזה מעט הגינות כלפיי ופיו ולבו שווים הייתי מרגיש זאת, הוא היה מביט בי, הוא היה מדבר אחרת אליי. הייתי מוכן לקבל את הסליחה שכלל לא נאמרה.  אולי היה אפשר לדבר על עתיד משותף, אבל זה לא קרה זה לא יקרה ויש אנשים שפשוט שונאים אותך, מתאבים אותך או סתם מוצאים אותך כמטרה נוחה להוציא עליי את העצבים שלהם, לא משנה מה זה אני לא מוכן לזה. 

אין בי כעס, אין בי שנאה, כן יש בי פחד, ובושה, אבא, למרות התרופה הזו, אבא, הפחד הזה, הוא מוצק הוא אמיתי זה לא אשליה שהתרופה הלבישה עליי, ומזה אני מתבייש, שאני מפחד באמת ממשהו בעולם הזה חוץ ממך. ובך, למרות שאני באמת מתחיל ומנסה לתקן את דרכי, אין בי חשש. המחשבה הזו כשלעצמה מפחידה אותי. איך ייתכן שאני מאמין בך כל כך מאמין בך בלב שלם עד לרמת ידיעה שאין בי ספק ולא הקל שבקלים בקיומך אבא, ואני מרשה לעצמי לחשוב מחשבות חטא? איך ייתכן שאני מפחד ממשהו בעולם הזה כשאין עוד מלבדך? 

כי אני יודע שאתה אוהב אותי? ואני מנצל את זה עד תום... וזה מבייש, וזה מפחיד, ועליי לתקן את דרכי, ואני מנסה. אני משתדל כל יום קצת אבא, ומקווה שתסלח לי, ותעזור לי להידבק בתורת משה אמת. ושאחזה לראות בניין בית המקדש בירושלים, ושאזכה לראות את משיח עבדך משליט סדר בעיר הזו, בעולם הזה, במהרה בימינו, אמן ואמן.
edya
edya
20/06/2017 18:12
תמיד יהיו האנשים האלה.. כואב אבל הם קיימים.
אל תשים לב.. תחליק.. אל תתיחס אליו (זה יעצבן אותו עוד יותר בהתחלה אבל הוא יפסיק בסוף..)
תמיד טוב שיש את המקום הזה לשפוך ולהוציא
בהצלחה :)
21/06/2017 13:37
תודה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

שלוש עשרה עיקרים

הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

(א) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ,

(ב) וְהוּא אֶחָד,

(ג) וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף,

(ד) וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים,

(ה) וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ,

(ו) וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם,

(ז) וְשֶהַנְּבוּאָה אֱמֶת,

(ח) וְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא אֲדוֹן
לְכָל הַנְּבִיאִים,

(ט) וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּהּ נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם,

(י) וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם,

(יא) וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ
לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר
טוֹב לַצַּדִּיקִים,

(יב) וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

(יג) וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת,

יֶהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתָּכֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד,
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
אמת

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלוהֵינוּ, ה' אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטוטָפת, בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
הָיָה, אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍תַי, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלוהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטּובָה, אֲשֶׁר ה', נותֵן לָכֶם.
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפות בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל הָאָרֶץ.
וַיּאמֶר ה', אֶל משֶׁה לֵּאמר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדורתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אותוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ות ה', וַעֲשִׂיתֶם אתָם; וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ותָי; וִהְיִיתֶם קְדשִׁים, לֵאלהֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלהִים: אֲנִי, ה' אֱלהֵיכֶם.