עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
ARIXXX

כותב פה יומן בעיקר, להתמודד עם החיים. ובנוסף מתרגמם טקסטים על כל מיני נושאים שמעניינים אותי.

ברוכים הבאים
חברים
edyaפמיניסטיתיעקב מחפודהאוריןhopelessLupoSolitario
איירודניאלידוןjennaMeshimarisela
ניקי24all by myselfאופק ורינתDanikdaniel_blogSuperGirl1
שארלוטחגית הלתיאוoceanשאריות של החייםאנונימית
בנאלalison&jess
עוד חוזר הניגון
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

נתן אלתרמן
האמונה מעבר להיגיון

Deep in the human unconscious is a pervasive need for a
logical universe that makes sense. But the real universe is always one step beyond logic
--------------------------------------------
Whether a thought is spoken or not it is a real thing and has powers of reality


― Frank Herbert, Dune
יום שני
19/06/2017 22:17
ARIXXX
יומן
היה לי איזה סיפור בעבודה היום, השותף המזעזע, יצאתי עליו בבוקר שאלתי שניה לפני שעלה על האופנוע ראית שיש תיקונים הוא התחיל צעוק עליי ועוד שניה הכניס לי מכות, אשכרה עוד אחד העובדים תפס אותו כדי שלא יפוצץ לי תצורה. האמת עד עכשיו אני בשוק טוטאלי. בכל מקרה הם ישבו להם שלושת הבוסים, ודיברו על ליישר את ההדורים, שוב. פתאום אחד הבוסים שבמקרה הוא אבי קורא לי, לשיחה אמרתי לו אבא מבחינתי למה ?אין פה שום אין למה אני סיימתי. טוב התחיל זה כמה אני לא בסדר ושפניתי אליו באיזה נאום מתרעם ואז בוא נשמע למה הייתי צריך לפנות אליו, לא זוכר כבר מה אמרתי, דיברתי ממעקי ליבי כנראה זה קורה לי שאני מתחבר לעצמי ובעודי מדבר שוכח, שוכח מה אני אומר, ככה זה בדרך כלל שאני מבפנים אני לא זוכר אחר כך שהתרגזתי אני זוכר טוב מאוד מה אמרתי. אמרתי כל מיני דברים אבל את שהיה על ליבי שהוצאתי בפניהם אינני זוכר למעט השורה המסכמת, זה עולה בבריאות ואני לא מוכן יותר. חצי שנה, חצי שנה אני מסתובב כמו גנב במקום עבודתי שמה חלילה לא אדרוך לו על איזו יבלת ויקרה משהו כמו שכמעט קרה היום, חייתי תחת טרור מתמשך, עד החלומות הוא הגיע. אמרתי הם תעשו תשיקולים שלכם אני מבחינתי לא ממשיך ככה. 

ואבא אני מפוחד מודה, מאמין אנוכי ויודע שאין לי מה לפחד חוץ מזעמך, ובכל זאת אני רועד מפחד. מפחד, יהיה זה קל לומר שזה התרופה הזו וייתכן שיש בה מעט אבל זה לא, החשש הזה מוצדק הפכתי להיות המגן של כולם שמה, זה שעשה לזה סוף, זה שלא מוכן יותר ומעדיף לוותר, מאשר להמשיך את ההזיה הזו שלא הלכה למקומות טובים. לא יודע הייתי צריך להוציא את זה. 

אני מקווה שאוכל לישון הלילה אנסה לראות איזה סרט אבל משהו אומר לא אוכל להירדם. עכשיו חוזרים לשגרה עד שכולם יעשו את השיקולים שלהם. אני אתן להם זמן, אני אקווה שהוא לא ינסה להקניט אותי, גם אם כן אני במקום אחר, אני מסתכל על איך שהגבתי ואני שמח לפחות על זה שאני לא מתעצבן שאיך שהוא אני מצליח לעצור את עצמי ולהמשיך לדבר בנחת כשמישהו בוחר להתעצבן עליי לגדף אותי לקלל אותי ולאיים עליי, ולא מחזיר לו באותו מטבע, אולי כי משהו בפנים בתוכי ידע שזה יילך לפיצוץ אז לא היה לי אכפת ואולי כמו שאני בוחר להאמין וכמו שראיתי קורה בשבועות האחרונים במקרים אחרים, שאני פשוט לומד לעצור את עצמי ובוחר לא להגיב ככה, כמו אידיוט, שחייב להחזיר כי פגעו לו בכבוד או כי נעלבתי. 

אני לא יודע מה יהיה מחר, אני לא חושש לעזוב שמה את מקום העבודה, אני גם בטוח שיהיה לי מחליף, במידה ואעזוב, אני יודע שאני עושה עבודה טובה, ואני מכיר ביכולות שלי. אין דבר שיכול לעצור אותי בעבודה, נכון יש ימים לא קלים, היום היה אחד כזה, ואני עדיין בשוק, האמת שכן לא ציפיתי לכזו תגובה, ל$$%#$ הבן אדם יושב עושה מה בא לו, הולך אני צריך לעשות את העבודה שהוא אמור היה לעשות בזמן שאחד העובדים לא הגיע מה אני אמור לעשות לפצל את עצמי ולא לפנות אליו? לא מוכן. 

סבלתי את הטרור הרדום הזה חצי שנה אסבול אותו עוד כמה שבועות, מבחינתי החודש מתחיל היום. אני לא אצטער בשום החלטה שיקבלו אני יכול להמשיך לעבוד שמה ואני יכל להפסיק לעבוד שמה, נכון שלא מחכה לי שום דבר בחוץ, המקום הזה שומר עליי אבל לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ככה שאני מאמין שאסתדר.  אני בוטח בשם, מה שצריך לקרות יקרה הוא למעשה זה שיחליט מה יעלה בגורלי. 

התחלתי לחפש שיעורי תורה לחוזרים בתשובה, אני קורא את פרשת השבוע זה לא אומר לי הרבה, וכבר מצאתי את עצמי טועה ומטעה את עצמי, אבל זה עושה לי טוב, נותן לי מעט נחת רוח, זה מרגיש נכון אולי סוף סוף משהו בחיים האלה מרגיש לי נכון, משהו שאני עושה אותו ומרגיש שלם עם עצמי שאני עושה אותו. 

אני מאוד עצוב, הסיפור הזה, מרגיש כמו סיפורים ישנים שהייתי נער, תמיד היה מישהו שממש לא סבל אותי לא משנה מה עשיתי הוא פשוט לא סבל אותי, בחטיבה בתיכון, לפעמים יותר לפעמים פחות אבל לעבוד עם מישהו כזה 9-12 שעות ביום שהשנאה שלו אני לא יודע עם זה כלפי או כלפי כל העולם וזה לא משנה לי גם, הייתי רוצה לחיות בעולם שכולם אוהבים את כולם, והאמת שאני מביט בליבי אין לי באמת טינה אליו, אין לי כעס אליו. 

אני לא מוכן להמשיך לעבוד איתו לא כי אני שונא אותו או כי אני ממש כועס עליו, אני לא מוכן כי אני יודע שהוא משקר, המעט ניסיון התנצלות שלא אמר אפילו לא הביט בעיניי, אני יודע שהוא אמר דבר אחד והתכוון דבר אחר, וזה הסיבה שאני לא רואה אפשרות להמשיך לעבוד איתו שאני יודע שהוא יתהפך עליי שוב, וזה ימשיך שוב, וכמה פעמים אפשר ליישר את ההדורים, אני אולי אידיוט יכול להיות, אבל אני לא מטומטם. 

זהו נראה לי היית צריך להוציא את זה, כרגיל טוב שהמקום הזה קיים. מקווה לימים שקטים יותר או ימים שכל הבלגן שיש זה עבודה ולא טינה כעס. זה מוזר אני אמור לכעוס, לשנוא אולי? לא שונא פעם אחת בצבא היה מישהו כזה שבאמתת שנאתי, שמעון קראו לו, כמה שנאתי את הבן אדם, קנאתי בו, אני משער, שהיה חכם עד הים. ובאמת אם היה בזה מעט הגינות כלפיי ופיו ולבו שווים הייתי מרגיש זאת, הוא היה מביט בי, הוא היה מדבר אחרת אליי. הייתי מוכן לקבל את הסליחה שכלל לא נאמרה.  אולי היה אפשר לדבר על עתיד משותף, אבל זה לא קרה זה לא יקרה ויש אנשים שפשוט שונאים אותך, מתאבים אותך או סתם מוצאים אותך כמטרה נוחה להוציא עליי את העצבים שלהם, לא משנה מה זה אני לא מוכן לזה. 

אין בי כעס, אין בי שנאה, כן יש בי פחד, ובושה, אבא, למרות התרופה הזו, אבא, הפחד הזה, הוא מוצק הוא אמיתי זה לא אשליה שהתרופה הלבישה עליי, ומזה אני מתבייש, שאני מפחד באמת ממשהו בעולם הזה חוץ ממך. ובך, למרות שאני באמת מתחיל ומנסה לתקן את דרכי, אין בי חשש. המחשבה הזו כשלעצמה מפחידה אותי. איך ייתכן שאני מאמין בך כל כך מאמין בך בלב שלם עד לרמת ידיעה שאין בי ספק ולא הקל שבקלים בקיומך אבא, ואני מרשה לעצמי לחשוב מחשבות חטא? איך ייתכן שאני מפחד ממשהו בעולם הזה כשאין עוד מלבדך? 

כי אני יודע שאתה אוהב אותי? ואני מנצל את זה עד תום... וזה מבייש, וזה מפחיד, ועליי לתקן את דרכי, ואני מנסה. אני משתדל כל יום קצת אבא, ומקווה שתסלח לי, ותעזור לי להידבק בתורת משה אמת. ושאחזה לראות בניין בית המקדש בירושלים, ושאזכה לראות את משיח עבדך משליט סדר בעיר הזו, בעולם הזה, במהרה בימינו, אמן ואמן.
2 תגובות
במדבר פרק יא - יב
13/06/2017 21:19
ARIXXX
והעלותך, פרקים יא-יב שנה ראשונה
רוחי נפלה, הצוואר של רוקי התנפח. מרגיש עצבות ועייפות, מתחילים מהתחלה.

הפרק מתחיל בתלונות העם על אדוני, דבר שגורם לכעס של אדוני ששורף את קצה המחנה. העם צועק אל משה שמתפלל ונפסקת האש. מישהו משה כנראה קורא למקום תבערה כי בערה בם אש אדוני. האספסוף שבקרבו מתאספים ובוכים ונזכרים בימים הטובים במצרים, שם היה קישוא, אבטיח וכל מיני מעדנים, היו אוכלים רק מן, התורה מציינת שמהמן עשו עוגות טעימות אך עדיין העם בוכה. משה שואל את אדוני למה הוא הרע לו ולמה עליו לקחת את כל המסע הזה על עצמו. אדוני מציע לו לאסוף שבעים זקנים מהעם שיחלקו עמו את המסע, ולעם אומר לו להגיד שתכף הם יאכלו כל כך הרבה בשר שיימאס להם מזה. משה אחרי דיון קצר יוצא אל העם מספר ומכנס את הזקנים ליד האוהל כולם באים חוץ משניים שמתנבאים במחנה, יהושע מציע לכלוא אותם אך משה מסרב. לסיום רוח אדוני כנראה עוזבת את המחנה או משהו, העם אוסף בשר בין שיניו, אדוני בעצבים ויך בעם מכה גדולה משיהו, מכנה את המקום קברות התאוה על שם ששם קברו את העם מתאוים. ומהמקום ההוא נסעו בני ישראל לחצרות.

פרק עם הרבה אלימות, העם בוכה ומקבל מכות. מתלונן וחוטף, לא טוב לו מהמן, ואפילו נזכר בדברים הטובים שהיו לו במצרים. כזה הוא אני כמו כולנו נוהג לזכור את הדברים הטובים שבעבר ולא להסתכל על המתנות שהשם מרעיף עליי, ובמקום להודות נכנס למרה שחורה. כן יהודי טיפוסי בגנים שלי מסתבר, איך אפשר לשבור את זה? לראות את חצי הכוס המלאה? לימוד תורה. אין ספק עוזר בכך, למרות שאני מרגיש מרוקן היום, עדיין תחושה שהכל יהי בסדר. הדברים יסתדרו לפי רצונו לא צריך יותר מדי להתעסק בהבלים שלי. 

יב - ותדבר מרים ואהרון דברים לא טובים על משה, הדבר מכעיס את אדוני מאוד. והוא קורא לשלושתם לבער ולהסביר את העניינים. בגדול הוא אומר לא לכלכך על משה, שהוא אליו הוא מדבר לא בחידות, ישירות ומכאן שאין על משה. אדוני מצרע את מרים ומשה מתחנן בפניו, ואודני אומר לו שתסגר שבוע מחוץ למחנה ואז יאספו אותה. וכל העם חיכה שבוע ימים שיאספו אותה. ומשם, מחצרות נסעו למדבר פארן, ששם מחכה להם הענן לפי פרק י' פסוק יב'.

 
0 תגובות
והעלותך פרקים ט-י
12/06/2017 21:46
ARIXXX
והעלותך, פרק ט, פרק י, שנה ראשונה
אוקיי הרעיון הזה, או יותר נכון הביצוע שלו עושה לי טוב לנשמה, באמת מרגיש טוב יותר חי יותר ורגוע מעט יותר. אנא אדוני תן בי כוח להמשיך ללמוד תורה כל יום אחרי ארוחת ערב או לפני זה באמת עושה לי טוב. חוץ מזה לפני קריאת הפרק חוב קטן: 

והו, ילי, סיט, עלמ, מהש, ללה, אכא, כהת.
הזי, אלד, לאו, ההע, יזל, מהב. 

עד כאן זכרוני. עוד דבר אחרון לפני קריאת הפרק. 

נזכר אני שמתוק מדבש, רבי אבא כמדומני מהלל גם את עניין הזכרון, ללמוד את התורה בדרך של זכרון. 

ודבר אחרון מהפרק הקודם. 

אם והיה אכן ארבעת הפסוקים הקודמים הם סוג של תורת הנפש אזי ייתכן וזה מוצג כך? 

1. דיבור אדוני למשה - תת מודע? 
2. דיבור משה לאהרון - מודע?
3. אהרון מבצע - פעולה?
4. תוצאה?

נחמד לחשוב כך. מה זה אומר בדיוק? 

פרק ט - 

השם פונה למשה בדבר עשיית הפסח במועדו. בני ישראל שואלים מה עם הטמאים ? משה עונה חכו רגע אני מרים טלפון לקב"ה שיחתכם חשובה לנו. השם מביא פתאום חג שני הוא בוחר להאריך בתשובתו פתאום מדקדק יותר בדברים שיש לעשות, גם מציין שמי שלא עושה יכרת נפשו ומכליל את הגר שגר בארץ, גם עליו חל סדר פסח. נשמע כמו מקרה קלאסי של שאלת קיטבג. התחכמתם אין בעיה, קודם כל קחו חג שני, תדאגו שלא יישאר כלום מהקורבן, ומי שלא יעשה אוי ואבוי לו. 

אין ספק שאנחנו עדים פה לדוגמא קלאסית של חוסר הסובלנות שמביע הקב"ה כלפי עמו, שהציע מלכתחילה למשה לכרות את כל העם הזה ולקיים בזרעו את ההבטחה לאברהם. סליחה, הייתכן ואנחנו עדים פה למקרה כזה? 

המקרה הזה חל בחודש הראשון לשנה השניה ליציאת מצרים, זה למעשה חג פסח ראשון והופס כבר יש שניים. קטע כזה של זוגות, מוטיב חוזר בתורה וגם פה בפרק, אחד שהם שניים או שניים שהם אחד? התורה מקצרת את ההוראות, כמדומני, מה שנאמר פה הוא תמצית של מה שנאמר או שאולי זה רשום במקום אחר? כנראה בטח בפרקים הקומדים. זה מה שקורה שמצטרפים לסדרה באמצע העונה. לא נורא בע"ה נתחיל לראות את הסדרה מהתחלה בשידורים החוזרים, בלי נדר, אם ירצה השם. 

מה קשור הענן פתאום שזה החלק השני של הפרק. חוץ מזה שזה נשמע באמת כמו טרטור, לכו לפה תעצרו פה, תעקבו אחרי הענן הוא יגיד לכם מה לאן ללכת. כשהענן עולה קמים כולם ומתחילים לצעוד. בלילה הענן יורד על האוהל וכולם נחים, אין ספק בני ישראל עברו טירונות במדבר. 

ייתכן ופרק ט מביא לנו שני סיפורים שהם אחד? לא יודע. אולי. 

פרק י

לשם כנראה נמאס מהקטע של הענן להרים אותו להוריד אותו הרבה פירוטכניקה, הוא מורה על משה לעשות חצוצרות, להתכנסות ולמסע העדה. תקיעה בחצוצרה התכנסות, תרועה שווה תזוזה. פשוט יותר מענן וגם חוסך עלויות. ומי ייתקע בחצוצרה? כמובן בני אהרון מצווים לתקוע בחצוצרה, כרגיל הכל נופל עליהם. וזוהי חוקת עולם שבני אהרון יתקעו בחצוצרות, זה גם יעיר את השם לבוא לעזור לעמו בזמן מלחמה. וגם לימי שמחה. 

פסוק יא' 

כמו בכל יום או בכל זמן עולה הענן מהמשכן, ובני ישראל יצאו למסעיהם ממדבר סיני והענן ישכן במדבר פארן. עכשיו מתחיל תיאור של צבאות של השבטים. ושהקהתים מחכים לכולם שיגיעו אז הם נחים בינתיים, פותחים נרגילה. משה אומר לחובב בן רעואל המדיני חותנו. שמע לי בוא אתנו למקום שהשם לוקח אותנו יעשה לך טוב. עונה לו זה עזוב אותך אח שלי אני עושה פרסה בכיכר חוזר הביתה. משה בשוק טוטאלי, מה אתה עוזב אותנו ככה באמצע המדבר תשאר תהיה לנו עיניים, לא רואים פה כלום, חוץ מאת הענן הזה שמסתיר הכל. שמע לי תבוא אתנו יהיה לך טוב מההוא שמטיב לנו אני אדאג להשאיר לך עצם. אין תשובה. הם ממשיכים ללכת לא מצוין מי בדיוק, מהר אדוני דרך שלושת ימים, ארון הברית נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה. והענן שם כמו תמיד. וכאשר הארון נסע אמר משה קומה אדוני ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. בומנוחה אמר משה שובה אדוני רבבות אלפי אדם.

אז מה קרה פה בעצם בפרק הזה? הנה נראה לרגע שמשהו קורה, מתחיל הפרק ויהיה ביום הזה והזה, בעודם הולכים והצבא וכדומה, ואז הייתה איזו שיחה בן חותנו של משה למשה ממשיכים ללכת ומה אומר שמה שיוצאים לדרך ומה אומר שנחים.

האם בני ישראל מוקפים סכנות במדבר? סכנות שהענן מגן עליהם? ודבר משה או אולי החצוצרות מהפרק הקודם מכניסות פחד באויבים אלו? האם הסיפור פה שאמור היה להיות, לא סופר? או שכל העניין ביום הזה, שמצוין בתחילת הפרק הוא רק כדי לציין את השיחה בין משה לחותנו? עניין חושב אין ספק אך מה הקשר לצבא, ולאויבים שמסופר עליהם לפני ואחרי השיחה? מעניין?

אולי בני ישראל לא הלכו רק במדבר? אולי הסכנות האויבים במקום שכזה אינם הדבר הראשון שקופץ לנו לראש, צבאות ועמים אחרים? אולי.

  





1 תגובות
הקדמה לימוד תורה, וזהר הקדוש במדבר פרק ח'
11/06/2017 21:10
ARIXXX
בהעלתך, פרק ח, שנה ראשונה
הקדמה קצרה: נפשי מוצאת מנוחה בדבר לימוד תורה. לימוד התורה שלי מסתכם בשנות לימודי בבר-אילן מעבר לזה, עומדת לזכותי שעות פנאי ועלעול עצמי בספרים. אנא אדוני מלך מלכי המלכים הנחני בנתיב זה בו בחרתי, תן בי כוח להמשיך לצעוד בו והטמע בי בינה לצעוד בו בדרך ישרה. הסר ממני בזמן לימוד זה חטא הגאווה שאוכל לצעוד בנחת אל עבר לימודי. 70 פנים לתורה, אותי מעניין הפן שפונה אלינו דור אחרון כנראה, מי יודע באמת מה זה דור? 40 שנה ועוד 40 שנה? לא משנה. עוד מעניין אותי בלימוד זה, הוא היהדות בעת הזו, כיצד היא מתקיימת באופן שגשר על אלפיים שנות גלות והתגלמות בארץ הקודש? הלכות, מצוות. 

לדעתי למשל בימינו, מצוות ההתיישבות בארץ שקולה לכלל המצוות בתורה, כמו שבשנים קדמוניות מצוות העלייה לארץ הייתה שקולה לשלל המצוות בתורה. פעם אומרים היה קשה לעלות לארץ ישראל ולכן הניסיון לעלות היה עניין בפני עצמו, היום מה הסיפור בכלל? 200 יורו חצי שעה טסה ואתה בארץ. לא, ההתיישבות, לחיות בארץ אוכלת יושביה, ולחיות דוקא במקום מסוכן כמו ירושלים או שדרות, אלו החיים שבחירה במודע לכך שקולה לשלל המצוות בתורה. 

וזה בדיוק בקשתי בפניך אדוני, שתתן בי כוח להשיל ממני את חטא הגאווה המטורף הזה כדי שאוכל ללמוד תורה בניחותא מבלי לחטוא, בעודי חושב שהולך קדימה ומגלה לתדהמתי שאני הולך אחורה וחלילה לוקח איתי איזה קורא או שניים לשאול התחתיות. אין זו כוונתי. אבל כבר עוד לא התחלתי ללמוד או יש לאמר, ללמוד מחדש וכבר אני מביט ורואה איך אני מכריע, ויוצר הנחות אשר מבססות כל מיני רעיונות ישנים של חטא הגאווה,  אותו חטא שהפכני לאדם כעוס, שכן מגיע לי הלא כן? גאוותן שכזה ודאי שכן. אז לא, באמת ברצוני ללמוד כדי לתת לבואי מעט נחת, לכפר על מעשיי, ולקדם הגאולה שתבוא במהרה בע"ה.  

אז כדי לא לחטוא בחטא הגאווה שעשני עקשן וכאוס וכדי לא לפגוע בתורה ובלימוד אקבע שלפחות בשנה ראשונה של לימודי לא אקבע שום קביעה כזו או אחרת, במקום זאת אעלה שאלות. בע"ה התשובות יגיעו אני מאמין בכך, בע"ה אולי בשנים הבאות אוכל לענות על השאלות שעולות. 

בסוף כל פרק אשתדל לסכם את השאלות כדי שבע"ה בסיבוב הבא אוכל למצוא אותן ביתר קלות. 


פרק ח' פותח במעשה המנורה פסוקים א' - ד'. 

חלק א: וידבר אדוני אל משה לאמור.
חלק ב: דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותיך טת הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. 
חלק ג: ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה אדוני את משה. 
חלק ד: וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה את משה כן עשה את המנורה.

א. וידבר
ב. דבר
ג. ויעש
ד. וזה המעשה

קודם התוצאה יש מעשה, וקודם המעשה יש דיבור, אך קודם הדיבור ישנו דיבור נוסף. התעוררות? דיבור פנימי? דבר השם? במקרה של אהרון ומשה, השם מדבר אל משה שמדבר אל אהרון שעושה. אך מה קורה אצל האדם קודם הדיבור אל עצמו השם מניע אותו ? זורע מחשבתו טרם דיבר אל עצמו? ואיך כל זה קשור לפרק העוסק כלל בשבט לוי? האם מדובר בסיפור בריאה? אולי בתורת הנפש? 

הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא ששמעתי שעל פי תורת הקבלה ישנם ארבעה יסודות. האם אפשר להקביל את ארבעת הפסוקים הללו לארבעת היסודות? 

זוהר הקדוש, מתוק מדבש: 

רבי יהודה פתח (תהילים יט' ו')   "והוא כחתן י[ו]צא מחופתו ישיש כג[י]בור לרוץ א[ו]רח"  - כדי לבאר פסוק זה [א', ב'] מקדים רבי יהודה לבאר את הפסוק מתהילים, ואמר אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה בחר בהם ונתן להם תורת אמת. תורת אמת שהיא סוד עץ החיים שהאוכל ממנו חי לעולם, ויש לעסוק בתורה ולאחוז בה בדרכי הזכירה, הנפרד מהתורה נחשב לו כאילו נפרד מהחיים העליונים. ואפילו קריאה בגירסא בעלמא משולה לחולה השותה תרופה ומועיל לו הדבר אף על פי שאינו יודע תורת הרפואה.

ואחרי רבות השבחים חוזר רבי יהודה לפסוק מתהילים ומדבר על ראשית האור המשול לאימא שהיא חופתו. ואחרי כל ההסבר הזה שסתום בעיניי מפרש את אלו הנרות בפרק ח' שהם נרות העליונים שהם ספירות המלכות המאירים יחדיו כולם מאור השמש [ואין הכוונה למאור הגדול השולט ביום כמדומני].

רבי אבא מציע פירוש נוסף ומהלל באופן כללי גם בנוסף את התורה שבע"פ וחוזר ליציאת מצרים, למכת בכורות וראה שם. 

האם יש קשר בין ארבעה פסוקים אלו ליציאת מצרים? משה השתמש באהרון כפה בסיפור יציאת מצרים? כאן במעשה? ומה הקשר בין מעשה המנורה מקשה זהב, ארבעת הפסוקים הראשונים, לבקשה לקחת את שבט לוי ולטהרם ? 

ובכלל מה נדרש בימינו משבט לוי? לגלח את השיער מגופו? איך הוא אמור לעבוד את השם יתברך? אין אוהל מועד, אין בית ראשון וגם בית שני נפל כבר לפני איזה אלפיים שנה. הפרק מסתיים ב"ככה תעשה ללוויים במשמרתם". האם אשר לומר שבימינו אין ללויים משמרת? 

לסיכום:

1. האם נכון לומר שהצגת הלווים קשורה לסיפור הבריאה על ידי ארבעת הפסוקים הראשונים שקשורים למנורה? 
2. אולי יש בארבעת הפסוקים הללו להביט על תורת הנפש? מחשבה[דיבור פנימי], דיבור, מעשה, תוצאה? 
3. האם הלויים משמים כאור לעם ישראל? 
4. מה נדרש משבט לוי בימים אלו, שאין עדיין בית שלישי? האם הפרק הבא שמדבר על אלו שלא יוכלו לעשות הפסח במועדו יש בו כדי לרמז אלו לווים שלא יכולים בזמנם לעשות את עבודתם? 

רב הגלוי על הנסתר, שאלות רבות ללא תשובות, נתראה מחר בע"ה. 
0 תגובות
יום גימל ?
23/05/2017 17:44
ARIXXX
יומן, אני, כתב אישום
ישבתי עם אמא לשיחה היום, ממה אתה מפחד היא שואלת? אה מבין את זה לא נכון, היא אומרת. אני אומר לה שאני לא מבין כלום, היא אומרת לי שהיא יודעת שאני לא מבין כלום בעניין הזה, איזה עניין? לא מש הקשבתי. הקטע של התתמסד חזר. רצתה לתת לי מספר ל מישהי. שנדבר לפחות, אני יודע, היא שאלה במה אני עסוק, בעיקר בעבודה, אני רוצה להחליף טוסטוס ולעבור דירה אחח"כ היא אמרה שאני לא עושה את זה נכון או משהו? אני לא ממש זוכר בדיוק על מה הייתה הנקודה שלא הבנתי, אחרת כנראה הייתי מבין אותה בדיוק. זה כנראה כל העניין אני לא בטוח לחלוטין. מה שכן ברור לי עכשיו שאני חוזר, שמתם לב? חמש וחצי כותב, מאפשר לעצמי לכתוב, אני רוצה יצוין זאת עילה לבית המשפט. כן כן מגיע הביתה לא מעוך, יש לי כוחות לכתוב לעצמי ולכם לסדר מחשבות קצת בראש, זה נהדר. בכל מקרה אז חזרת והחלטתי החלטתי אולי שאם אני לא מביןן אז סבבה אולי לזרום אתה סוף סוף, אני לא צריך לשבת בבית להתאושש מהפרידה, או מכל הסיפור הזה, הבנו זה לא היה זה, ניסינו הלאה ממשיכים לא? מה יותר טוב מלהרים טלפון למישהי שאני כלל לא מכיר? ממה אתה פוחד היא שאלה. ניסיתי אמא נייתי להסביר לך ולכל מיני אנשים הרבה פעמים אפילו שמה בכפר שהיייתי חצי שנה, הגברת הזו שישבה ודיברה איתי לא ממש הבינה שאין מה לעשות, ככה זה, כל עוד התרופות בדמי, הפחד איננו משהו מסוים הוא פשוט מתלבש עליו. תחושת הפחד כל פעם לובשת רעון אחר, ולמרות שזה כתוב שחור על גבי לבן, בתופעות הלוואי של התרופות הללו, איש לא מאמין לי, לא הרופאים, לא המשפחה שלי אפילו לא היא, אני לא חושב שהיא באמת האמינה לי, אני חושב שהיא פשוט בלעה את זה. כן אני די בטוח. בכל מקרה זה לא משנה, פתאום ככה נכנסת לפה, להתמקד אי פאשר לקפוץ על 3-4 חתונות. ולא נלך ? אני רוצה אליך השם יתברך אמת אם אני מנסה לסדר את הרצונות שלי על משקל, אז כרגע זה אולי הדאגה שלי לאבא, אבל זה גם חחש משם זה מונע, מונע מחשש, שוב מתלבש, תמיד יש סיבות תמיד, כל פעם זה משהו אחר, וזה רודף אותי ולא עוזב, ועכשיו זה זה זה הפסיור החדש שאני חוזר עליו שוב ושוב. שוב ושוב. אז די אז אני מוריד את זה מה שנשאר זה לשרת אותך בכבוד, כן ללמוד לשרת אותך בצורה הראויה ליצירה שלך, מי שלא תהיה שאין ו גוף ולא דמות הגוף, בטח שלא איזו הולגרמה זולה תלת מימדית שיבאו כמה חברה משנות התשעים המוקדמות.

אך מה אני אגיד לכם? בקיצור ולעניין, שני דברים האחד שהוא מה לעשות, החלטתי ללכת על זה עוד לא אמרתי לה, אני חושב שאני אשלח לה הודעה, והשני הוא שמה עשות החשש הזה עדיין בגופי הוא הרגל וזו בעיה, כן אני רוצה לחזור לענין הזה כי אין באמת מפחד יש חומרים כימיקלים שמשפיעים על הגוף שלי על דופק הלב, על מערכת העצבים במוח, וכן זה יוצר חששות וכל מיני דברים בסגנון, תלויה איזו תרופה דיוק. בכל מקרה אני מנסה להימנע מהתרופה הזו אבל כשאין ברירה אין ברירה לא? אני מעדיף לשבת ולא להיחנק או להירדם עם המשאף ליד הכרית. תהיה זו ראיה שלא ייאמר מעתה כל ראיה כזו אוסיף קטגוריה כתב אישום. למה לא? כל מקרה אתוב לה הודעה, ואה כן ניסית כבר עכשיו אפילו רק נסות כתבתי את ההודעה אחה הודעה ומחקתי למה? נכון זה עד כדי כך שאפילו לכתוב הודעה בפייס אני מתקשה, זה לא יאומן. אז ממה אני חושש? מהחשש שנוצר אצלי באופן מלאכותי כדי שאוכל פיזית להמשיך לנשום, וכפי שמסתר שאמרתי לאבא שלי כבר שהייתי קן מכדי לזכור, באחת הנסיעות הללו לבי החולים "אלה לא חיים, כבר עדיף למות". 
אז זה מה שאעשה אכתוב כתב אישום ובמקום להתרוצץ אני הנה הכתב אישום אני לא מדבר אני אכתוב את המכתב אבקש להתייחס והלסויף לתיק מכתב מליון עמודים אולי כזה עם הערות טו א מליון עם תאריכים והפניות לדברי כמו שכתבתי פה. 
5 תגובות
היום שאחרי
23/05/2017 07:54
ARIXXX
אני, יומן
כן אז איך עושים את כל זה ? לאט לאט. הכושר זה דבר אחד שדורש התמדה, אני מקווה שיהיה טוב בעניין הזה, בצעדים הגדולים, אתחיל מהקטנוע, קודם כל, ואחרי זה אתקדם לדירה. צריך לצאת ממנה, אשר לעבודה? ובכן זה באמת לא קשה לי, לאבא שלי זה כבר עניין אחר. אבל בסדר נדבר עם אחי שייקח אותו לחנות היום אני מתכוון לקפוץ לשם גם כך. נדבר עם אימי, הוא זה יהיה לו קשה. אבל אני חייב לעמוד על שלי בכל זאת אם אני מתכוון להמשיך לעבוד פה הגיע הזמן להניע מהלכים באופן כללי. אני מאמין שהמקום הזה שהשיעור הזה, הוא הכנה לבאות לא למחר לעוד עשר שנים, עשרים אולי בע"ה אם אזכה לחיות כל כך הרבה זמן. ובינתיים? כפי שצווה עליי ישתבח שמו ואז לא הבנתי על מה אתה מקשקש, "תהנה". איך איך אני מסוגל ליהנות,  ליהנות ממה? עכשיו אני מבין. יהיה בסדר צריך להאמין ולקוות, לא לוותר. אני לא מתכוון לוותר, מצד אחד מצד שני, לא צריך בכוח להיאחז בקרנות המזבח בעוד כל המקדש מתמוטט לך על הפנים. צריך לדעת לוותר. תמיד גם זו צריכה להיות אופציה אפילו אם אינני רוצה בה או תודה לאל, היום אינני רואה אותה מתרחשת. אם הדברים יסתדרו כמו שצריך בע"ה המקום הזה בסופו של דבר יגדל. 

זהו כתבתי משהו אופטימי בעניין אחר אבל לא פרסמתי אותו, אני כבר שם לב שאני יותר משוחרר ויותר שמח, פתאום שהדרך נפרשה בפני בחכמתו הגדולה, ימים רבים הנושא הטריד את מנוחתי וסוף סוף אני רואה כיוון, דרך לצעוד בה גם היא מנוגדת למה שאני מצפה מעצמי, אני לא מתלונן עליה להפך, אני אשתדל ליהנות ממנה. 


יום טוב, שנדע שמחה בלבנו. 




1 תגובות
קצת בומים באמצע החיים
22/05/2017 23:06
ARIXXX
אני, יומן
פתאום אני קולט שמעולם לא שכחתי, פתתאום. לt ממש פתאום זה גם סיפור בפני עצמו והtמת שמוחי הקודח מלא סיפורים כרגע, יש כל כך הרבה נקודות שמתחברות בבת אחת. לכן נתחיל מאחת מהיום הזה שאומר אנוכי לעצמי נו טוב נמות, והנה הקב"ה כן כן הוא ולא אחר מרעיף עלינו מתנות, כאילו בכוח. משל היה ואמר אני מת להרעיף עליך מתנות מה זה מת אחושרמוטה, אבל אתה לא מאפשר אתה לא מאפשר לי. לא בדיוק, אני מתחנן, אולי ל כל יום אבל וואלה אני לא מאפשר. אני נזכר פתאום שמעולם לא שכחתי אני פתאום קולט שאני מוכרח לחזור לעשות ספורט. איפה אוציא ת זה אם לא פה? בבלוג שלי? וואוו איזה משגע זה היה לעשות פתאום וזה מה שאני נזכר שהייתי צעיר הוא בא ואמר לי, הוא הסנסה, יעני המסטר, ואף לא הבנתי על מה לעזזל הוא מדבר? שהוא בא ואמר פתאום, איזה כיף לכם, תמיד תזכרו את זה. ואני מודה שבזמנו לא הבנתי ואכלתי על זה ל פעם קפקופים, אפילו חלמתי על זה פעם ו פעמיים. למה התכוון המשורר? הוא כנראה כבר אז ידע שלא ילך לי, לא שלא הייתי טוב הייתי בן זונה, ובגלל זה לא הבנתי על מה בכלל הוא מדבר, כאילו מה האו שולח אותי ככה פתאום? ופתאום אני מבין סוף סוף, כשאני קולט אותי עושה ספורט פתאום, חוזר אליי הכל ובעצם מעולם לא שכחתי....

אז מה הגיע לעשות? נכון ספורט, לחזור כושר בע"ה. ולכתוב? כמה זמן לא כתבתי, והגיע הזמן גם לכתוב דברים קצת יותר אופטימיים למה לא? בכלל הלכתוב זה תענוג זה מה שאני צריך לעשות כל היום. לא להכניס את כולם לקצב המשוגע שלי ושל אבא שלי קצב שיכפר בל גובה כל כך הרבה. וכן מה לעשות. ולהכתוב הזה פתום ביום שבת, סיפור קצר כמה זמן ל קרה, החלקתי ת זה ממני והלאאה, עד כה. שממש באותו הזמן, כבר הבנתי שכנראה כבר לעולם לא כתו משהו משלי, לא כמו פעם. וזה בא פתאום זה בא, בשת שהייתי מרוסק לחלוטין חסר אנרגיות, משותק, ועדיין זה הגיע. סיפור קצר, כילו השם תברך ומר ממש מעניין אותי אתה והתוכניות שלך, יאללה יאללה תרשום. 

והמת שנכון הגיע הזמן לרשום קצת הרבה יותר מזה, הרבה יותר, ול רק פפה, ודברים חיוביים מספיק עם התעסקות הזו בשלילי, נכון צריך להיות מודע, וצריך להבין שזה סך הכל עוד שכבה? עוד שכבה על גבי שכבה כמו בצל? ומה יש בפנים ? וזה עניין בעצם, שבפנים יש אותי. וזה מה שמפחיד את כולם פה בעצם. שיר הפסקה נרה לי יבו טוב פה ומשם נמשיך, השרו עמנו:}


 
איפה הייתי? לכתוב? השם יתברך תודה. לקוות לטו לפשר לו להעניק לי, לחיות לנשום ולעשות ספורט, למצוא מקום לעשות שחרור, ולצת מהבית הזה, אני גם מבין ת זה פתאום, טוב לא פתוןם זה התבשל, ם היינו יוצאים מפה אז, זה היה כנראה נראה אחרת, היא הייתה פחוץ לחוצה אאני הייתי יותר סובלני. המקום הזה כן המקום הזה הורס את הבן אדם, אני חייב למכו רולצאת מפה לפני שהמקום הזה יקבר ותי איתו תרתי משמע אולי אפילו מי יודע? די לצאת מפה עכשיו שפתאום "השתנתה" הריבית של ההללואהה הגיע הזמן לצאת מפה למכור ולעבור.

לא להכניס את כולם לקצב המשוגע שלי ושל אבא שלי קצב שיכפר בל גובה כל כך הרבה. לתת לזמן לעשות ת שלו, לדרדר את העסק כן כדי להציל אותו צריך ללכת אחורה. לא להלחם בשינוי לתת לזה לקרות. לתת לטוסטוס ליפול, לראות אותו רץ עם הזנב בין הרגליים. חלילה כאשר לא יהיה כסף, נוותר על כל מיני דברים אבל לפעמים צריך לכת אחרוה כדי להתקדם. לעצור לנוח כדי לנשום. ואם חלילה הוא ימשיך להלחם גם לדעת לשחרר. מי יודע, אבל הדרך של ללכת בכוח היא מיותרת, למה לסבול על הגב שלי עצמי ולראות אתאבי משקר ככה? לא צריך את זה, לא רוצה את זה זה לא מגיע לו לי או למישהו בעסק הזה חוץ ממנו אולי לעציץ. התופס טרמפים הזה, הכן עלוקה הזו, ממוצצת דם. זה עוד שיעור בחיים בסך הכול.אין לך מה לשאול אותו מה הוא יעשה במצבך אלא לכניס אותו למצבך, לגרום לו לרצות לוותר כשלא תהיה לו ברירה כשכולנו גם הוא נצרך לעשות מחירים כואבים ולוותר.  

וואללה אני פתום קולט אני בכלל לא קולט את כל הסיפור הזה בעסק נכון, זה גם עניין בפני עצמו, הגיע הזמן לעשות את מה שאני יודע, כמה שזה הפוך ממה שאני רוצה ומנסה אבל הגיע הזמן פתאום לשים #$% על השולחן שיתמודד, לצאת "לבקר לקוחות", לקחת עובד איתי או שניים ליום השתלמות. למה לא בעצם? הגיע הזמן, מה אנחנו חמורים שלו כולנו מה קרה? הוא שודד אותי ואני קרורע את התחת כדי שזה יקרה? מה נסגר פה בעצם? ואבא שלי הגיע הזמן לעצור אותו כמה שיותר מהר. הוא לא יכול לעבוד כמו בחור בגילי, מה שנינו משתגעים בעצם? 

הגגיע הזמן להודות בטעות, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולנסות להלחם בזה, זה יהיה טעות, הגיע הזמן לקבל את העובדות, לשלם על הטעויות ולהמשיך, משמ כמו ה#$%#$ טוסטוס הזה שגם אותו הגיע הזמן להחליף. האחיטופל הזה רק חיבל לי בחיים. כן הגיע הזמן לעשות הרבה דברים וי ני כתוב כמה פסקות בין השניים העליונות ולו רק בשביל. אבל יש עוד גם בעניין הזה כמו למשל שלא להכניס את כולם לקצב המשוגע שלי ושל אבא שלי קצב שיכפר אבל גובה כל כך הרבה. על מה יש לכפר? על מה? למה להמשיך לתת לו להנות מזה?  מורידים הילוך.  
        
0 תגובות
ג'יימס פרקר גיבור על
20/05/2017 12:51
ARIXXX
סיפור קצר
כמו כל סיפור נוער מוצלח גם ג'יימס פרקר גיבורנו, חזר מבית הספר. בדרכו ראה ילדים שלושה במספר, זורקים אבנים על ילד נוסף. זה קרה בדרך לחצר הגדולה מאחורי בית הספר, שטח אדמה עכור ומקולל. בעירייה מתנהלים וויכוחים מה לעשות אם הקרקע הבזויה הזו בין ביה"ס התיכון עירוני לא' לבין החצר הגדולה. רבים חושבים שמומלץ לסלול שם כביש שיחבר בין חלקה הדרומי של העיר,  לחלקה הצפוני ההולך ומתפתח. אך לא מועלם בנו של ספק הסחורה הגדול ביותר בעיר, הוא רוצה לבנות רב קומות ולאכלס שם אנשים. עד שתגמר המריבה על החלקה, שטח האדמה הזה בין ביה"ס לחצר הגדולה היה ונשאר שטח הפקר. חצי דונם של אדמת בנייה לא מיושבת, שם בין גדרות התיכון לגדרות החצר הגדולה, שם במקום שאיש לא עובר, יכולים הנערים לעשות ככל העולה על רוחם. שם שלושה ילדים זרקו אבנים על ילד אחר  מול עיניו המשתאות של פרקר הצעיר. פרקר אומנם היה צעיר אבל מבוגר מהם, הוא לא היה מוכן לסבול את המעשה הזה וצעק לעברם שיפסיקו זאת, תיכף ומיד, בקול סמכותי וזועם. שני נערים הביטו בו, נער נוסף בחר לברוח. בן כמה אתה פנה אליו אחד הילדים כשנעמד ממש מולו. אני גדול ממכם ענה לו פרקר, השני שכבר עמד לידם גיחך ושאל אתה בטוח? זה לא משנה, ענה להם פרקר וציין שאינו מוכן שהם ימשיכו לזרוק אבנים. התשובה שקיבל הייתה אבן לפנים.

פרקר קם וניער את בגדיו מהחול שני הילדים הביטו בו והחלו לרוץ, פרקר רדף אחריהם לבניין מגורים, ממש בכניסה לחדר המדרגות הוא נעצר כשקלט סכין מטבח גדולה עפה לעברו, הוא שמע קול ניפוץ זכוכית. המשליך הפחדן קפץ מהחלון במסדרון בקומה הראשונה, פרקר המשיך לרוץ וקפץ מהחלון לרחוב עם סכין בידו. הוא ראה את אחד הנערים יושב מדמם בכניסה לבניין אחר. מה קרה לך הוא שאל? הילד הביט בו ואמר שהוא ערפד, ושהילד השני הוא אל מת, הם נאבקו פה כמה שעות והוא הפסיד, קשה לנצח אל מת, אי אפשר להרוג אותו. אבל אם אתה ערפד אתה בטח יכול לגבור עליו לא? שאל פרקר. הנער ערפד צחק בחוסר כוחות, ואמר שזה נכון שלערפד יש יכולות אבל גם ערפד בסוף מתעייף ויכול למות, אל מת לא. בוא אני אעזור לך, אמר ג'יימס פרקר ועזר לו לקום. 

הם עצרו במגרש חנייה גדול, במרכז המגרש, בין כל המכוניות חיכה להם הנער אל מת לעימות הסופי. הם נעמדו מולו, היה לו רובה ציידים ביד הוא צחק, אני רואה שהבאת את החבר שלנו שיעזור לך. הוא לא חיכה לתשובה וירה לעברם, הערפד רץ ותפס את הרובה, שניהם נאבקו, פרקר תפס מחסה מתחת למכוניות. לפתע נשמט הרובה מידהם ממש ליד פרקר, הוא תפס את הרובה וכיוון לעברם. זוז ערפד, אמר פרקר. האל מת צחק, אתה יודע שאני לא יכול למות נכון? נכון, ענה לו פרקר, אבל גם אל מת אפשר לתפוס, וירה ירה בו. להפתעתו של הנער אל מת הכדורים שפגעו בו היו מלאים בדבק מגע שלוש שניות שהתפוצצו על גופו ומנעו ממנו לנוע, עד שבאה המשטרה ותפסה אותו. הערפד נעלם, פרקר הגיבור גם הוא לא חיכה למשטרה, הוא רץ במהירות ברחובות, הוא רץ עד היום ושומר עלינו מפני המפלצות המוזרות שמסתובבות בחשיכה, ובמקומות כמו שהיה פעם המדרחוב הזה, שטח אדמה עכור ומקולל. זה באמת נכון סבתא? והוא לא מת? הוא יחזור? כן נכדתי, ומפה הוא יוצא לשמור עלינו ליד השלט ששמו לזכרו.  
2 תגובות
שישי באיזי
19/05/2017 06:09
ARIXXX
אני, יומן
שבת שלום, אני מקווה שנתראה השבוע, יש לי כמה כתבות מוזרות\מעניינות בשבילכם שאני לא מוצא זמן לתרגם. אני מקווה שאעשה זאת סוף בסופ"ש. מה עבר עליי בשבועות האחרונים? היא יצאה שוב, הפעם לתמיד, אני לא אראה אותה יותר, היחס שהיא נתנה לי ללא סיבה היה מתחת לכל ביקרות. הגיע במקומה דייר חדש, ג'וק מגעיל. אני בעיקר טובע בעבודה, אין הרבה חדש אין מה לספר, הימים עוברים אני בשלי הבית ריק, הלבד חזר להיות אורח קבע בדירה שלי. ברוך השם יש עבודה והרבה וזה מעסיק אותי רוב הזמן, אני חזור מאוחר מגיע מוקדם. זהו אין לי הרבה מה לספר, אין לי הרבה תקוות מהעולם הזה ולא עובר לי יותר מדי. אתמול בערב הרגשתי צריבה בעיניים, כאב ראש, האוויר היה מסריח, לא הבנתי מה קורה, נכנסתי לפייס וראיתי תמונות של ריסוסי מטוסים מעל פתח תקווה. כנראה שזה משפיע עליי, וזה מרגיז. הייתי רוצה שיהיה משהו חדש לספר לכם, לצערי אין. עיקר התמקדותי בעבודה, ברוך השם יש הרבה עבודה ובמקביל יש לי הרבה מה ללמוד פה, אבל זהו, כמו שהתחלתי אני רוצה לחזור לתרגם, לכתוב משהו משלי זה כבר משהו שאני בכלל לא מתעסק בו, אין לי זמן לזה, וחבל אבל בסדר, אולי אצא לחופשה בקרוב עם כל המשפחה, האחים והילדים שלהם, וההורים. אני בהחלט צריך חופשה, עברתי שתי תאונות בשבוע שחלף הייתי מרוסק יומיים, הראש כאב הגוף מפורק אבל עכשיו אני בסדר ממשיכים, חשבתי לעזוב את האופנוע אבל זה החיים נופלים לומדים [לנסוע לאט יותר] וממשיכים. אז אני ממשיך, הראש מורם, הלב קצת כואב מהבדידות בחלל החדר, מקווה שהחיים יזמנו לי הרפתקאות קצת יותר נעימות מג'וק גדול במבטח. היום אלך לתקן את האופנוע, ואולי אם אספיק אזמין ריסוס למטבח ליתר ביטחון. השארתי את רוקי ברחוב של הוריי, כשאצא מפה אלך לאסוף אותו, ואסע הביתה. ואני מקווה שנתראה מחר, וסיפור הזוי מתקרב אליכם, אבל כנראה ממש כמו הריסוסים בשמיים והקונספירציה הרפואית שרבות דיברתי עליה, כנראה גם הוא נכון. יום טוב. 
2 תגובות
יום ראשון
23/04/2017 08:40
ARIXXX
יומן, אני
לא היה לי כוחות בשבת, עודף השבוע כנראה העיק לי על השבת, רציתי רציתי לסיים לתרגם את המאמר הנחמד הזה שהתחלתי. בינתיים מצאתי עוד אחד נחמד על ניקוי הילות. כל הרוחניות הזו זה משהו שחסר לי בחיים, 12 שעות עבודה ביום זה לא קל, אז החלטתי שהשבוע אני אוריד קצת מן הקצב ואתחיל להתמקד קצת בי יותר. בעצם גם בכם, אלו מכם שבוחרים מדי פעם להיכנס לבלוג שלי, תודה. אחרי עייפות רבה בסופ"ש, אני מרגיש שצברתי כוחות, ואני לא מתכוון להוציא את כל האנרגיה על העבודה. לעבוד לאט יותר, לשמור על עצמי. זה חשוב. 

היא עדיין נמצאת בבית שלי, אני לא יכול לסלק אותה, אני גם לא מתכוון, אני מחכה בסובלנות עד שתמצא דירה למרות לא נעים כל כך לשנינו. אמתי לה מפורשות מצד אחד אני מאוד רוצה שתצא כמה שיותר מהר, מצד שני שתמצא דירה שמתאימה לה. זה לא היה זה, שיקרנו לעצמנו, ועכשיו ממשיכים הלאה. 

מה הלאה? לא באמת יודע. זהו האמת אין הרבה מה לכתוב כרגע. התחלתי לעבוד, נתראה בערב בע"ה, לא מתכוון לעבוד שעות נוספות אני מקווה לחזור לתחביב הכתיבה שלי, אפילו שזה רק תרגום בעיקר בשנים האחרונות. יום טוב. 
7 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 62 63 הבא »
תפלה יומית

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלוהֵינוּ, ה' אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטוטָפת, בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
הָיָה, אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍תַי, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלוהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטּובָה, אֲשֶׁר ה', נותֵן לָכֶם.
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפות בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל הָאָרֶץ.
וַיּאמֶר ה', אֶל משֶׁה לֵּאמר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדורתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אותוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ות ה', וַעֲשִׂיתֶם אתָם; וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ותָי; וִהְיִיתֶם קְדשִׁים, לֵאלהֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלהִים: אֲנִי, ה' אֱלהֵיכֶם.
שלוש עשרה עיקרים

הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

(א) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ,

(ב) וְהוּא אֶחָד,

(ג) וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף,

(ד) וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים,

(ה) וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ,

(ו) וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם,

(ז) וְשֶהַנְּבוּאָה אֱמֶת,

(ח) וְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא אֲדוֹן
לְכָל הַנְּבִיאִים,

(ט) וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּהּ נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם,

(י) וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם,

(יא) וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ
לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר
טוֹב לַצַּדִּיקִים,

(יב) וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

(יג) וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת,

יֶהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתָּכֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד,
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: