עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
ARIXXX

כותב פה יומן בעיקר, להתמודד עם החיים. ובנוסף מתרגם טקסטים על כל מיני נושאים שמעניינים אותי.

ברוכים הבאים
חברים
I dont have a nameיוסף רוטשטייןראם גרוסedyaפמיניסטיתיעקב מחפודה
אוריןhopelessLupoSolitarioאיירודניאלידון
jennaMeshimariselaניקי24all by myselfאופק ורינת
daniel_blogSuperGirl1שארלוטחגית הלתיאוocean
שאריות של החייםאנונימיתבנאלalison&jess
עוד חוזר הניגון
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת

שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

נתן אלתרמן
האמונה מעבר להיגיון

Deep in the human unconscious is a pervasive need for a
logical universe that makes sense. But the real universe is always one step beyond logic
--------------------------------------------
Whether a thought is spoken or not it is a real thing and has powers of reality


― Frank Herbert, Dune
טבע אנושי
22/08/2017 15:57
ARIXXX
יבוא יום ושלשלאות השליטה על האנושות יהיו חשופים לעיניי רוחו של כל אדם. יום זה יהיה זה יום נצחונם של בני האנוש על כל מיני "מוסכמות חברתיות", ביום הזה אנשים יפסיקו לחיות בריבועי בטון, קבורים בעודם חיים, רק חסר איזו כתובת משיש על הגג של הבניין, כאן קבורים בכיף משפחת ישראלי. היום הזה עדיין איננו, היום אנחנו חיים במציאות שאלוהים איננו טבע, טבע היא חברת תרופות, של כולנו. וכמו שאלוהים איננו טבע, ככה טבע היא חברה של כולנו.

אנו חיים במציאות שזה נשמע סבבה להנדס קוק ולתת את זה לכמה שיותר ילדים בבתי הספר, כמה שרק אפשר. אנו חיים במציאות שלמרות כל הטכנולוגיה שלה, עדיין מצליחה בדרכים מוזרות לבחור ולהתעלם ממערכות בסיסיות שקיימות בגוף. אנו חיים במציאות שלא יודעת לספק לנו שום מידע מדעי אוטנתי על הנשמה והנפש, סיפורי ילדים, אגדות, לכל היותר. 

אבל היום הזה קרב, אני מריח אותו, כמו גל סירחון של אחת ממשאיות הזבל שקופוצת לבקר מדי פעם ברחוב "השקט" שלי. החרא יצוף למעלה, לעיני כל, ואיש לא יוכל להתעלם מהסירחון, אנשים יתעלפו ברחובות, יקיאו דם. ואולי לא, אולי זה אחרת לגמרי יקרה אין לי מושג, אבל היום הזה מתקרב, אני מריח אותו. 

אני זוכר הייתי נער היה לי חלום, לראות את נבחרת ישראל במונדיאל, פנטזיה שכזו שעדיין הולכת עמי עד היום, לזכות לחיות ולראות את ישראל במונדיאל, לא משנה כמה יצא, שלא יעברו את הסיבוב הראשון, שאפילו לא ילחמו בכבוד [למרות שעדיף אם כבר הגיעו לשם], לפחות שיגיעו, רק זה לפחות. לשבת שמה איפה ששמה לא יהיה, לאכול גרעינים ולשמוע את איך קראו לו מכריז: ועכשיו יעלו למגרש שחקני נבחרת ישראל בסיבוב הראשון מזה מליונתאלפים שנה במונדיאל. עדיין כאדם בוגר לא זנחתי תקוותי זו, אך נוספו עליה חלומות נוספים.

כל פעם שאני שומע שחברת טבע, נכנסת לקשיים, אני מרגיש שחלומי מתקרב, לראות אותה נופלת, לא כי זו מניית העם [כי היא לא], ואני רוצה לראות את כולנו נופלים. לא כי הם רשעים ומגיע להם ליפול, למרות שזו סיבה מספיק טובה, לא. בגלל שאני יודע ומבין שביום שחברות כאלה כמו טבע נופלות, סדרי עולם משתנים, והיום הזה קרב היום של הנצחון, התודעה האנושית מתעוררת, ההונאה נחשפת לעיני כל, הונאת האדם על עצמו אם תרצו גם היא שמה במשוואה. 

אולי צריך לקחת אבנים ולשבור סניפים של בנקים אני לא יודע, אולי צריך להשתלט על תחנות משטרה, ולדרוש אולי אני לא יודע מה צריך. אני יודע שכשאני שומע שטבע בצרות ליבי חוגג, כי היום הזה מתקרב, היום שאנשים עושים את לחמם על דמם של אנשים אחרים מתרחק ביום כזה. וזה טוב. אז אלוהים בבקשה עשה שחברת טבע תיפול: "שנית חברת טבע לא תקום". 

0 תגובות
יבנאל ומערכת איכות
22/08/2017 14:47
ARIXXX
יומן, אני
דבר ראשון, או אולי אחרון, התפטרתי. חחח התפטרתי מחנות פרחים. אמר לי הילד בין 23 מנהל משמרת לא להביא את רוקי יותר כי לקוחה אחרונה התלוננה, האחרונה בטוח לא התלוננה כי היא לא ראתה את רוקי, לא נראה לי לפחות, וגם לא משנה ממש, הדבר היחיד שהיה מעניין בחנות פרחים הזו קראו לה אנה, ילדונת חמודה עם שיער בלונדיני שבדיוק נצבע לכחול מזעזע, והיי היא עדיין הצליחה להרים את זה ממש טוב, שאת נראית ככה כל כך טוב, לא משנה איזה צבע מזעזע תשימי עלייך זה עדיין יראה טוב. כל מקרה ילדונת יפה, לא משהו שיגרום לי להישאר, במיוחד שהיא מתעלמת ממני לחלוטין כאילו אני לא שם, בכלל. כלום יעני, שלום אפילו אין. אנה הייתה אתנחתא משובבת לב במהלך יומי האפור. מעבר לכך לא הייתה לי שום סיבה להמשיך לעבוד שם גם ככה. לא משכורת, לא מוציא על 250 שקל האלה תלוש אני עדיין מובטל רסמית, חותם בלשכה וגם זה לא העניין. בכל מקרה בא לי ביציאה הילדון הזה, אל תביא את רוקי יותר לחנות או למשלוחים, אז זהו מבחינתי הסיבה האחרונה, להמשיך לעבוד שם, שזה לעשות איזה סיבוב לרוקי גם כבר לא קיימת, החנות פרחים זה הסוף שלך מבחינתי. 

אז מה העניין פה בעצם מה השאלה? אין שאלה החלטתי מבחינתי אני הולך לנסות להתמודד. מצאתי איזה מקום נחמד עם נוף לאיזה פיסה מהכנרת, איזה חור שנמצא מחוץ לאיזה יישוב דתי בדרך לטבריה. אין לי מה להגיד כמו ילד הרגשתי. המחשבות לא אנסה לשכנע אותכם אני כי אני כבר משוכנע, אין לי ספק בכך, שמקום כזה יחזיר אותי בע"ה לכושר, בלי נדר, ינקה לי את הראש, יבריא. כן יש הרבה התממודיות אפילו חשמל אין שם. אז מה השאלה בעצם? השכר. לא יודע לא חשבתי מה זרקתי פתאום את הסכום הזה? 1400 שקל ? הלוואי יכול להרשות לעצמי, אולי בעצם אני יכול ? לא יודע, הוא הציע 3500 אני זרקתי 1400, כאילו מה נסגר? זה מה שעבר בראש בזמן שהמתנתי לאידיוט בחור בגילי, כמעט אשכרה, אני מוצא את עצמי במכולת שמה ברחוב הראשי של היישוב, מחפש את התחנה חזרה לעפולה אחרי שעה שהבן זונה הזה ייבש אותי בחום, אני כבר מגיע הוא זורק בטלפון אני פה קרוב. אז חיכיתי איזה 40 חמישים דקות. נחתי ישבתי, שכבתי, הסתובבתי בטן גב, בין היתר שאלתי את עצמי ביני לביני מה אני חושב על השכר, כמה הייתי מוכן לעבוד במקום שאני עדיין לא יודע מה בדיוק. וזה הסכום 1400 שקלים חדשים שיצא לי לעבד אותו ולהרגיש עם עצמי סבבה. 1400 כולל מחיה ומגורים. ואז הופיע פתאום שוב, באותו הלילה שהוא החזיר אותי חזרה לצומת גולני והוא סיפר לי בהתלהבות על תחנוני המדינה שאנשים ייתפסו שמה נוכחות, ואני בנבחי ליבי מכושף מהמקום.

פה זה בנוי, הכל כל כך בנוי אחד בתחת של השני, אני לא שומע את המחשבות של עצמי בלי איזה אוטו גלידה מסור או משאית שהמדינה מנסה לדחוף בתחת, רק תצא מפה היא אומרת לי, כנראה, לך לך מפה אתה לא שייך לכאן יותר, קישטא בבוקר בערב, לא משנה תמיד יש פה איזה חפירה. ואני מגיע לשם פתאום הכל נקי, שקט, והילדונת שלידי שדה חמודה בת 24 שעבדה בתת תנאים [היא טוענת שהיא ישנה על הקרוואן של המקום ועם איך שהמקום נראה, זה לא נשמע הזוי כל כך שכך עשתה]. כולה שרופה מהשמש, וממש כמו אנה הילדונת שלי מחנות פרחים, גם זאת לא משנה כמה שרוף היה עליה עדיין נראתה טוב. אמרה לי תשאר אמרתי סבבה, אבל אז הגיעו עוד מלא אנשים ואמרתי וואללה אין מצב. חזרתי לכאן לחור שלי במרכז, ואני יושב ומעבד את הכל, האם אני מוכן לזה? כן. רק השכר, עניין שאני אצטרך לסגור עם מי שאולי יהיה הבוס החדש שלי, בחור בגילי, לא פעמיים בגובה אבל בהחלט סוס גדול, רואים שעבד פיזית בחיים שלו ושהוא לא ממש מפחד מזה.  

הוא לא יודע עדיין אבל מבחינתי זה הרבה יותר מזה, זה האיש הנכון במקום נכון, רק אמרתי לו שעבדתי במעבדת כיול, לא בדיוק הסברתי לו מה זה אומר. בגדול כיול כלי מדידה. מה זה אומר בפועל על עצמי, זה אומר שלא משנה איזה ארגון אני נכנס אליו, זה משהו הבנתי עם עצמי בחודש האחרון, במהלך חיפושי אחרי עבוד. הבנתי שברמת העקרון אין עבודה, שאינני יכול להיכנס אליה, כל מה שנשאר לי זה רק לבחור, וזו בעצם הייתה הבעיה מלכתחילה, שלא ממש עדיין יש לי מושג מה אני רוצה מעצמי.  בכל מקרה כל עוד הנחת העבודה של העסק או הארגון, וכמובן שעדיף ארגון   [למשל זר פור יו], הוא לשפר ולהרווייח כתוצאה מכך, אני יכול לתרום למקום.

המקום הוא חור עם נוף מדהים. אני בעיניי רוחי כבר רואה את איך שהוא נראה אחרי שמישהו בא לפה לעשות, חלק ממה שראיתי ביום, שמעתי ממנו, הבוס החדש אולי, בלילה שדיברנו על התנאים, זה כל ההבדל, האם זה קשור למערכת האיכות כן ולא, לא רק, אבל אני מתחיל לראות למה אלוהים שם אותי שם בתפקיד ונתן לי להתמודד, הדבר הראשון שלמדתי מאבא זה להתחיל מלמטה. אם אתה לא מכיר את העסק את המקום, אתה לא תוכל לנהל אותו. אתה אולי לא תדע מיומנות כמו של מי שעוסק באותה מיומנות 8 שעות ביום, אבל אתה חייב לדעת ולהכיר מיומניות ברמה כזו שתוכל לקבל החלטות. משהו בסגנון תפסת מרובה לא תפסת, וזה בסדר, זה מה שצריך להיות.  

אני מתברר מסביב לעניין, אולי רק בקטנה שבסופו של דבר אין ארגון שאני לא יכול לתרום לו ברמה הכללית של שיפור על ידי הטמעה של מערכת איכות, החל מרשת של חנות פרחים [אלוהים איזה בזבוז של פוטנציאל כלכלי, אני בטוח שזר4יו יסתדרו או ייפלו בלעדיי, כמו כל עסק, תלוי לאן מנווטים אותו. חבל, כל כך הרבה חנויות, מנווט לשום מקום. התחושה אומרת לי שאני מכיר בחודש הזה יותר טוב את העסק מכל ההנהלה שמה למעלה או מרובה. העניין הוא שאני בטוח שעל ידי רענון החוזה עם החנויות השונות, העסק הזה והחנויות שלו יכולים לפרוח כמו הפרחים שלו, FUCK IT מה זה ענייני בכלל - אז זהו שכבר לא, רוקי פוטר ואני התפטרתי] וכלה בשלטהון מדינת ישראל. 

את נושא מערכת האיכות אסכם בלוח שהילדונת היפייפיה כתבה שמה בשום מקום מעל ים הכנרת, מצד ימין מטלות יומיות, מצד שמאל, יעדים. 
סחטיין ילדונת מנהלת, יש לה עתיד, שני דברים חסרים לך על הלוח ליד דברים בסיסיים, סדר עדיפויות והגדרת זמן לכל יעד. היא חשבה שדיברתי על המקום, המקום יסתדר, אם אגיע לשם, אני לא דואג למקום, אני דואג לעצמי משועלים, או כל מיני סכנות אחרות שיכולות להיות שם, המקום? הלוח יהפוך לחמ"ל, עם הזמן. היא הילדונת הקטנה עם כבר יש לך משהו בין הכתפיים זה יהיה בזבוז לא לנצל. עזבו, אסכם זו בצורה אחרת.

קחו את השלטהון המכוער השפל ואין סוף מילים שליליות [הקשורות לפשע ואף אפילו לרצח] שאפשר לומר עליו שמקוננן במדינתו היום. ובואו נקרא לו עסק, כי תאכלס השלטהון הוא עסק לכל דבר, חשבתם פעם מה היה קורה אם היינו מנחילים עליו אותם דרישות של מערכת איכות כמו לאלביט למשל? או כמו למעבדת כיול אפילו? אני כן. אני רואה מערכת כזו, חייתי עם אחת כזו עשר שנים ואני יכול לראות בבירור איך זה משפיע ומשנה את אופי השלטהון. מתי זה יקרה ? נכון להיום, לצערי כשאנחנו חיים במציאות שגופים בממשלה עושים בדיוק את ההיפך מהצדקת הקיום שלהם, כנראה שלא בקרוב, אבל מי יודע בע"ה.

אבטחת איכות זה עסק לכל דבר, מחלקת איכות אינה מסתכמת בבדיקות QA של הרצות תוכנה, היא אולי התחילה בבדיקות השוואה בין מפעלים, אבל היום יש לה פיזיקה, מתמטיקה וכן גם פילוסופיה. וזה העניין פה בעצם שאם תקחו כל מיני שאיפות גדולות של הפילוסופיה האנושית, אם זה מהפילוסופיה של המוסר או יותר טוב אפילו תכונות האל מהפילוסופיה המטאפיזית, ותנחילו אותם כעקרונות יסוד של מערכת האיכות שלכם, זו היא נוסחה מנצחת! לכן, אם ישאלו אותכם מה היא הנוסחה לשלום, מהיום אמרו: a בשלישית.

בכל מקרה משסיכמנו את העניין הזה, נשארה רק שאלה אחת והיא האם אני הולך לשם ובאיזה תנאים? אם התשובה היא כן האם אעמוד בזה? אם ואם לא? לא יודע, בכל מקרה בינתיים למרות השיחה המעודדת הוא בכלל לא עונה הבוס החדש מאתמול. 

אולי תהיה סופר הוא זרק לי, אני נזכר פתאום. ככה בנסיעה חזרה לצומת גולני אחרי שאני אומר לו שזה נראה לי כמו מקום שמתאים לי לשבת עם עצמי איזה שנה ככה ולנסות ולברר מה לעזאאאאאזל אני רוצה מהחיים שלי? אולי, הלוואי.

בעצם אני כבר סופר את חיי :}

יום טוב.


 
    
0 תגובות
סופ"ש קרב
18/08/2017 12:56
ARIXXX
יומן, אני
אוקי, מה שהולך לקרות, דבר ראשון, זה העבודה על המשלוחים אני אוציא תלוש שכר - מעניין אותי לראות כמה ייקחו לי כ"[צ]חוק" מתלוש כזה שכרגע אפילו לא מגיע למאתיים חמישים שקל           כולל טיפים!!!

 

יש עוד זמן סוף החודש, אך מיותר לציין שאני לא ממש נעתר לעבוד שם, סתם להאתוורר ככה, יואו איזה חום היום איזה להתאוורר. יצאתי שעה שלוש משלוחים, שיצא שעה וחצי למה משום מה החליט שם להשאיר אותי איזה עשרים דקות, ומה המעצבן? פתאום אני מגלה - המשלוחים עד 12, יעני אני מגיע ב11, 11 ועשרה משאיר אותי שם עשרים דקות, ראשונה הספקתי אין טיף, השניים הנוספים באיחור אז גם לא תקבל, מה זה הזבל הזה? 

והחום, שעה אני ורוקי בחוץ אני מת, מת מחום כל הגב כוויות. ומזה הם לוקחים כסף? אז מעניין אותי כמה ייקחו הנבלות, אוכלי חינם שמה, שיושבים ומתדיינים שמה... אין לי כוח להיכנס לזה, כרגע לפחות. אני נאנק תחת החום הכבד, לא מסוגל לצאת לעבוד לכסף שייקחו ממני שמה כל מיני, בכל מקום, איפה שאני לא הולך מישהו כבר דאג לקחת משהו, אפילו בביצים ובחלב, ובשביל מה? 'לשמור'?! לשמור על מה לשמור ממי??? ואיך בדיוק שומרים שמה, ועל מי בדיוק? 

אלוהים ישמור, זה פשוט רודף מכל כיווון איפה שאני לא מסתכל, הכסף מדבר.אוכל, שותה, משתין אפילו כסף כסף כסף מצלצל בכל מקום, עגל הזהב, סיטרא-א-חרא אי אפשר לברוח מזה. לעז!ז!זל:

אתנחתא קלה נתראה בהקדם, אני צריך לעכל את כל זה:



שבת שלום. 


3 תגובות
יום חמישי
17/08/2017 19:58
ARIXXX
יומן, אני
אני מתקשה לשבת בתוך העניין שאני נמצא בתקופה של חוסר ודאות מוחלט לגבי עתידי עד לרמת המשכורת. אני משתדל לעבוד, לצאת קצת לראות סרטים ותוכניות רק לא לקבל את העובדה שזה מצבי. פינה מאוד לא נוחה, פינת חוסר הידיעה הזו. אני שואל את עצמי מה בדיוק? אינני יודע. אין לי מושג, חשבתי חקלאות, הדרכה, האמת אין לי מושג. כן אני רוצה לצאת מפה. מצד אחד, אולי באמת צריך לחזור? שוב הנדנדה לקוחת אותי עם הרוח, הפעם לקצה השני. אין אונים מוחלט, להתמסר לבורא אין מה לעשות כרגע רק להמתין, משהו יזוז פתאום, אני בטוח, בינתיים? 

חי מפרוטות סופר כל שקל, חושב על הדלק, על הביטוח, על מיסים ישרים מיסים עקיפים, וכל מיני חארטות שיאכלו את השאריות של האין שיש לי בבנק. או אלוהים ישמור, נכון אני לא מליונר, בטח לא כרגע, אבל מעולם לא נאלצתי באמת להתמודד עם הבעיות האלה, תמיד הייתי מסודר, גם לפני העבודה במעבדה, ברוך השם כסף לא היה חסר, ופתאום, איזה מצב הזוי כזה לא ברור, לא ברור ממש כמוני וממה לעזאזל אני רוצה מעצמי?

אז אני מניח שצריך פשוט להמשיך להמתין, הדברים יצאו בסוף, בינתיים, אמשיך ואראה לאן זה הולך. אשתדל להמשיך לספור שקלים, ו... לא יודע, מה שבטוח לי לפחות כך אני בוחר ורוצה להאמין, שגם זה לטובה, בסופו של דבר הכל לטובה, אולי שיעור אולי לא יודע, אולי כמה במקביל כל מיני שקפצתי מהם. הרעב, תודה לאל תיכף יבוא השליח יביא לאכול, דבר אחד אני בטוח, אני אתן לו טיף. אפילו שזה חמישה שקלים, ממני הוא יקבל גם כשאין. 

איזה עבודה יאללה, כלום כסף, כלום עבודה, חוסר פרגון, ובקושי נותנים טיפים, מרגיז. נקווה שישתפר, בכל מקרה עליי למצוא חנות שליחויות אחרת, לשעות הערב נאמר, או הלילה, שפחות חם, ופחות מסוכן על הכביש, אלוהים ישמור הנהגים על הכביש. טוב מספיק, הגיע הזמן לחזור ולהתחפר במבצר, כל עוד אפשר....  


3 תגובות
יום רביעי
16/08/2017 20:02
ARIXXX
יומן
ראשית, בשעה טובה סיימתי היום לתרגם את האוגדן הראשון, אם זה לא ציון דרך, לא יודע מה כן. מדובר ב16 נהלים 4-6 עמודים כל נוהל, בשעה טובה. עכשיו אני צריך לעבור על כל נוהל כזה במטרה לשדרג אותו. החל ממחר, נתתי פוש קטן, זה יישמע טיפשי אבל העבודה המיזערית הזו בחנות הפרחים נתנה לי את הכוחות לעבוד בתרגומים האלה, לא יודע להסביר, כאילו הייתי צריך משהו אחר, מינימלי ככל שיהיה כדי להתקדם. ועכשיו ברוך השם זה זורם מקווה שימשיך לזרום. 

מזמן לא תרגמתי לכם איזה מאמר, מקווה שאמצא לכך זמן, אני מרגיש מצויין ביחס לתחילת השבוע, מרגיש שיש לי כוחות ממוקד יותר, למרות שבפועל לא השתנה הרבה, פרסמתי את הדירה ביד 2, מחפש שותף, שייכנס ויכניס קצת כסף, נגמרה לי הפריבלגיה. אחי ששמע שהתחלתי לעבוד בשליחויות התחיל לסנג'ר אותי גם. החנות הזו לא רצינית אגב, מתקשרת אליי המוכרת בשבע בערב לעשות משלוח אחרון... אמרתי לה שאני לא יוצא בשביל משלוח. 

מה עוד היה היום? לא יותר מדי בעיקר דפקתי עבודה על התרגום, מרגיש טוב שהגעתי לנקודת ציון הדרך הזו. עדיין התחושות הם של אי ידיעה, מה אעשה בחיי, אחרי עשר שנים במעבדה העבודה הייתה עבורי מובן מאליו, והנה אני מוצא את עצמי, בעתיד לא ידוע, לא יודע מה אני רוצה או מה אני מחפש. לא נורא, לאט לאט הדברים יסתדרו, בינתיים החלטתי מחר ללכת לחנות פיצה או משהו, אם כבר שליח, נראה לי עדיף לפחות מקבלים שם רכב, ולא צריך לגמור לעצמי את האופנוע. 

מה עוד רציתי? זהו אני מניח, שיהיה לכם המשך שבוע טוב, מלא בהגשמה עצמית או משהו כזה. אני אמשיך לחפש את עצמי שמהו בטוח יימצא. 
לילה טוב. 




0 תגובות
יום שלישי
15/08/2017 15:15
ARIXXX
יומן
ארוחת הצהריים מתחממת, חוזר מיום משלוחים, מעולם לא נאלצתי להתמודד עם המצבים האלה, סופר כל שקל שנכנס משתדל ששום שקל לא יצא. צריך לחזור לתרגם, החלטתי לחזור להתמקד בזה, כי זה המקור הכנסה הכי טוב שיש לי כרגע. יום ראשון עליי לזכור ללכת ללשכה אחרת גם שם ינסו לקחת ממני כסף. משלוחים, איזו בדיחה, אבל זה נותן לי קצת שקט, מוציא אותי מהבית אז שיהיה, נראה לי שיספיק בינתיים יחד עם התרגום. 
ארוחת הצהריים בשלה מתחממת, ואני בשלי חוסר החלטיות מוחלטת, פעם ככה פעם ככה, הגלים לוקחים אותי לפה ולשם, משתדל לשמור על אוטימיות זו רק העייפות מהחום הכבד, מנסה לשמור על אופטימיות זהירה, אמצע החודש מתקרב, עליי לתת פוש קטן עם התרגומים, אני יודע. 
עכשיו ארוחת צהריים, מנוחה ודגירה. רוקי יושב לידי, מת מחום יחד איתי, לא יודע, נשאר לי לדאוג להכניס דייר, צריך לסיים לסדר פה, לנקות. 

הסדנה הייתה כשלון חרוץ, ילדים קטנים לא בקטע של נשימות, הם יותר בקטע של התרוצציות, חשבתי שעליתי על נוסחה, אבל הצוציקים הקטנים פוצצו לי אותה בפנים. לא נורא, אני מוצא את עצמי, באמת זה מה שרציתי, נשמע נחמד הדרכה, אבל גם מזה אני יורד, מתנדנד, פעם למעלה פעם למטה, פעם בצד הזה, פעם בצד ההוא, אין לי מושג מי אני או מה אני רוצה מעצמי או לאן אני הולך, אז בינתיים ברוך השם יש מה לעשות וצריך להתמקד במה שיש ולהאמין. 

חוסר אונים חוסר אונים, לזרוק את זה לבורא, להאמין שמשהו מתי שהוא יגיע, אני לא יודע בדיוק מה או מתי, אבל בינתיים יש לי מספיק ודי מה לעשות. דמי אבטלה עוד רחוקים ממני אבל אולי זה מה שאני צריך, להבין מה אני רוצה. שכיר זה קטע כזה שלא ממש מתחשק, יש לי אשפרויות אבל אין לי כיוון, כרגע גם לא כוחות, לא יודע, לא ממש ברור, אולי זה מה שצריך להיות וכל עוד יש לי אפשרות אני צריך לשבת עם זה. בינתיים זה נחמד להביא פרחים לאנשים אני יודע. 

 יום טוב. 
1 תגובות
הרהורים בלשכה
13/08/2017 10:03
ARIXXX
יומן
אני בתקופת משבר כרגע שבועיים בלי עבודה רסמי, אין לי מושג מה לעזאזל אני רוצה מהחיים שלי, לחזור לשמירות זה לא אופציה. אני עומד על החוף מביט בגלים הגבוהים שבאים להכות בי, בפנים אני יודע שזה עוד גל וגם הוא יעבור. הגוף רועד, חשש פחד יוצא ממני, אני נושם נותן לו להשתחרר הגוף ממשיך לייצר אני מנסה לא לחשוב על זה ביום יום להתמקד בדברים הטובים, מה הם? הבלוג הזה, הסדנא מחר, המשפחה, חברים שדבקו בי עד פה. אלוהים כמובן שתמיד שם מחכה בסובלנות אני יודע. לא צריך לאבד עשתונות אני אמצא את דרכי אני לא מוכן להתפשר ולמזלי אינני חייב, בינתיים עשיתי מספיק פשרות בחיים שלי, אינני מוכן עוד, גם אם זה אומר שתחושת חוסר הוודאות תלווה אותי עד כה. אבקש עבודה זמנית לא מחייבת אולי פה בלשכה עד שאמצא את דרכי, לא מוכן לעבוד במינימום, אני לא בן 12, ואני יודע מה אני שווה.

בינתיים חזרתי, הביתה, שיךמתי 180 שקל על שום דבר בסופר, פתאום כל שקל אני מתחיל לספור. וחשבתי על זה בזמן שרוקי ברח למטה ותיכף ארד לחפש אותו, כמו שאני רואה את הדברים המדינה צריכה לשלם לי, עד שאמצא מה בדיוק איך ואיפה ארצה לעבוד, את שהיא תמצא את הפלטפורמה שמתאימה לי היא זה שתריכה לשאת באחריות לא אני ומעט החסכונות שנותרו לי. 

לצערי אין כך פני הדברים עדיין, אני מאמין שבוא יום ונגיע לכך שהשלטון לא יתייחס ל90% של האוכלוסיה של כאל עשרה אחוז הכוונה, שלא ייקח את היוצא מן הכלל ויכליל אותו על הכלל אלא ייקח את הכלל ויכליל אותו על היוצא מן הכלל, בכל נושא, גם בדמי אבטלה, לא יתייחס אל כולנו כאל חשודים שמנסים לדפוק דמי אבטלה. אלא יתייחס לכולם כאנשים שמגיעה להם דמי אבטלה ואח"כ יחפש את העשרה אחוזים שעושים פלברות, וזה בכל תחום, מתי שהו אזה יגיע. אני מאמין בכך בלב שלם,


זה יקרה ודברים טובים נוספים, כמו הצורך הזה לכלכה כדי להתקיים, מתי שהוא יעבור מן העולם. מתי? השם ירחם, בינתיים? רוקי מחכה לי למטה.  
1 תגובות
תוכנית הדרכה 2 : תנועה בנשימה
10/08/2017 10:19
ARIXXX
שיעור מספר 2


פתאום זה נהיה ברור יותר אני מתחיל לקבל תמונה של התוכנית ואכן אשתף אותה: 

התחלתי להוריד שירים, מיו טוב, מנגינות השראה. ובעצם מה שאני צריך זה לקחת מנגינות מתאימות לנושא מסוים, נגיד השראה. 

- השראה 
- מטרה
- ייעוד הוויה 
- חיבור להויה 
- שפע 
- אהבת אין סוף
- יצירה
- כל מיני יגיעו


להתאים מנגינות ואז בלאו הכי כל התרגילים יהו מבוססי מודעות ומטרה של השיעור. כמובן שאפתח קטעים לכל שיעור, קטע של כמה דקות לנושא מסוים. 

במצב כזה אפשר גם לאלתר וגם לבוא מוכנים עם בסיס מספק לשיעור - שיעור - מילה לא מתאימה, תרגיל אולי? 
ואפשר לשלב בינהם, קטע מוזיקה רציף לשיעור יכול לשלב למה לא? 
 
וכמובן הכל במטרה להתמקד בנשימה. 

התחלתי כבר לדבר לעצמי, פלאש בק לימי האוניברסיטה לפרזנטציות, הייתי יושב שעות בכיתה ריקה ומדבר אל התלמידים :} 
אותו דבר אני מוצא את עצמי עושה בזמן שאני מחפש מוצא תרגילים, אני כבר מול הילדים / תלמידים, אומר להם אבל בעצם אומר לעצמי, כל מיני כמו

"השעה הזו ננסה להתמקד בנשימה, ננסה להבטיח לעצמנו להוריד את השיפטויות, אין זה משנה איך אני מבצע את התרגילים, אין פה נכון או לא נכון, זה גם לא משנה איך אני נראה בזמן שאני מבצע אותם, מה שחשוב הוא להתמקד בנשימה זה החוזה שאני מבטיח לעצמי ואשתדל לקיים בכל פעם שתעלה לי בי מחשבה או תחושה, אשתדל ככל שניתן לחזור ולהתמקד בנשימה, בקצב שנכון לי, בקצב שנכון לי ביחס לכל תרגיל, בקצב שנוח לי, ומהנשימה ומהקצב שלה אכתיב את הקצב של התנועה. אין פה מהר מדי אין פה לאט מדי, יש פה את הקצב שמרגיש נכון לי". 

משהו בסגנון. כן זה מתחיל לתפוס צורה ואני אוהב את זה מאוד, לאט לאט אבנה את זה אין לי הרב ה זמן רק חודש. עליי לארגן לי כמה שיעורים ולהתאמן בטונים של הקול שאני מדבר, כי אני לא רגיל האמת לדבר יותר מדי להרבה שנים בו זמנית בטח שלא בטקסטים שאמורים כאלה. 

זה שיעור עבורי שנאי מרגיש שאני חייב לעשות אותו, להבדיל מהחייב שהיה ליבמעבדה, החייב הזה מגיע מהפנימה שלי, של מימוש עצמי. 
או משהו כזה, אני מניח שעם הזמן הדברים ייראו ברורים יותר. 

שיהיה יום טוב, 

אה כן היום יהיו שתי הראיונות עם שתי המנהלות, מקווה שילך טוב, אין לי מה לעשות רק להביא את עצמי להתרשם מהמקום השני לראות אם הוא מדבר אליי או לא. מקווה שיתחילו פתאום להסתדר מעצמם הדברים זה יהיה נהדר, וזה גם יבהיר לי שהיקום מסכים איתי בדרך החדשה שבחרתי לצעוד בה פתאום באמצע החיים. 

עדכון: ההוסטל הראשון ביטל WA WA WA נקווה שלא יהיו הפתעות לגבי השני. 
ולחדשות הטובות, תאחלו לי בהצלחה, אם לא יהיו הפתעות, בע"ה,  יום שני 9:30 פיילוט ראשון של תנועה בנשימה יוצא לדרך :}
אני מאוד מתרגש.   

1 תגובות
תוכנית הדרכה 2 וקצת תודות
09/08/2017 22:27
ARIXXX
ראשית תוכנית מספר אחד היא כתיבה יוצרת, לכן אינני מרגיש צורך לעסוק בה יותר מדי, שיעור ראשון כבר מוכן למען האמת. השיר עוד חוזר הניגון, המטרה מימוש אסוציאציה, מימוש הכוונה, לתת ביטוי יצרתי לאסוציאציה שעולה מן השיר ומדברת על היוצר. אם בכתיבה או בציור. רבע שעה קיראה של השיר דיון על מה כל אחד מרגיש מה הוא לוקח מן השיר, וייצור בצורה של כתיבה או ציור את מה שכל אחד מתחבר אליו. ככה אפשר לעושת כל מיני שיעורים אני לא ממש מודאג מזה, נדמה לי. נראה קודם אעשה שיעור ראשון אחרי זה נעשה שיעור ככה או ככה הנושא הזה שנקרא כתיבה, וגם כתיבה יוצרת זה משהו שאני מרגיש בו כמו דג במים, כפי שגם ניתן לשים לב פה באתר. 

התוכנית השנייה אשר נקראת כרגע תוכנית מספר שתיים, היא יותר בעייתית, אני גם מתחבר אליה, לא ממש ברור לי מה היא בדיוק, אני יודע שהיא קשורה לנשימה, לתנועה של הגוף ותיאום של שתי הפעולות, כמו בטאי צ'י כמו ביוגה ואמוניות אחרות, היא קשורה גם למדיטציה ודימיון מודרך ולקרטה, עוד מתפזרת לי אבל כבר יש לי שני תרגילים, עוד אין שם לתוכנית אבל בגדול: 

שחרור ומתיחות הכרחי. 

תרגיל שמונה - אהבת אין סוף. 
פעמון של שפע מעל הראש. 
מציאת הקצב תנועה ונשימה של הקבוצה - קצב אחיד. 

מוזיקה מעוררת השראה, אני מניח שככל שאעסוק בה כך היא תתפתח אבל כבר נראה לי שמתוקף היותה מה שאני ומי שאני, היא כוללת אלתורים, ופחות דיבורים. תנועה חופשית FREE STYLE התמקדות בנשימות. אה אם אני רוצה לרוץ עם זה גם בביה"ס אני חייב בכל זאת איזה תוכנית כללית אפילו - בנק תנועות, עמדות מוצא לא חסר,  אבל אני צריך לתת לזה יותר ביטוי. ולכן מתוקף כך נראה לי כל יום חצי שעה בתחילת היום ובסוף היום יוכלו לעשות את העבודה. 

נראה איך זה יתפתח בינתיים זה ממש מוצא חן בעיניי מאוד. 

טוב כתבתי פה היום, הייתי צריך את צריך את זה, תודה למי שמגיב שמי שאוהב אוהב אותכם מאוד, אתם מאוד עוזרים לי מזמן לא כתבתי תודות אז אולי באמת:

- תודה להורים שלי שתמיד שם תומכים ואוהבים. 
- תודה לקהל הקוראים אתם חשובים לי מאוד ועוזרים מאוד. 
- תודה לאתר ולמי שהקים אותו זה נחמד לכתוב ליומן, או לקשקש בWORD, אבל זה לא כמו לכתוב בבלוג מוכן שמישהו הכין לך רק תזרום איתו מה שאתה חושב.
- תודה לאלוהים שמעמיד בפני אתגרים לא פשוטים אני בטוח שלטובה. 
- תודה לאוראל מכוח אדם מאוד עזרה לי היום
- תודה לחיים מי הייתי עושה בלעדיכם...
- תודה לאנרגיות של שמחה תודה לתחושת שליחות ומטרה שצצה פתאום 
- תודה לגוף שלי שאני אוהב כל כך, נראה שקצת זלזלתי בו בזמן האחרון והגיע הזמן לחזור ולתת לא את הכבוד הראוי לפני שהכרסונית הזו תהפוך לנושאת מטוסים. 
- תודה על יום יפה, קצת חם אולי יותר מדי, הרבה חום והרבה אור, תודה. 
- תודה לשמש 
- תודה ליו טוב שמאוד עזר לי ויעזור לי גם בהמשך
- ולגוגל כמובן כל כך קל להתייחס אליו כמובן מאליו ולשירותים הנפלאים שהוא נותן כמו דרייב ותרגום. 
- תודה לאמת היא תמיד שם תמיד בכל מקום, תודה למקומות השקטים שהיא מופיעה בהם כמו גנב בלילה, תודה לצומת הלב ליכולת להסתכל בה. 
- תודה לי, לילה טוב. 
0 תגובות
יום רביעי
09/08/2017 18:12
ARIXXX
יום רביעי
עשר שנים לקח לי להבין שאני עובד במקום עבודה שלא עושה לי טוב שאני לא באמת אוהב. טוב צריך לרשום את הדברים אחרת הם נעלמים החלטתי: 

אני אחזור להתנדב בימי שישי שני שיעורים אציע לרכזת TAKE IT OR LEAVE IT: 

1. כתיבה יוצרת 10-12 ילדים כיתות ד'-ו' עם ציון 90 פלוס בספרות. 
2. ספורט בשילוב עם מודעות עצמית עד שישיה ילדים עם בעיות קשב וריכוז. 

במקביל לחזור לPAINT איזו עבודת נמלים זו שכחתי כבר. בסדר כל ציור לוקח זמן אפשר למחוק ולשנות לפי החשק. 

תודה לאל עברתי סינון ראשוני בשני מקומות עבודה ומחר אני אמור להיות בשניהם. 
הראשון באחת וחצי בהרצליה השני בארבע בתל אביב. 
הראשון נקרא בית נועם לאנשים אלימים והוא מבטיח לי משמרת לילה אחת + משמר סופ"ש פעם בשבועיים.
התשלום איננו רציני אבל הפלוס הוא שעת הדרכה לאנשים בגילי - וזה פלוס רציני ולכן אני כנראה אתן עדיפות למקום הזה. 

המקום השני מציע לי שלוש משמרות לילה וסופ"ש עם כל ההטבות אבל כנראה שלא יהיה בו הדרכה רק הגשת סיוע לאנשים עם מוגבוליות, שזה תחום שהוא משיק ואני גם רואה את עצמי גודל ממנו באיזו צורה, הבטחתי למקום שנה במידה והכל יסתדר, אין לי בעיה אם זה להיפך נשמע לי מאוד מעניין. 

אני חייב להודות שיש לי משחר נעוריי פחד בנושא, היה לי שכן כזה על הרצף האוטיסטי שהפך עם השנה לאחלה גבר אבל כנער אין ספק שמשהו אצלו היה לא בסדר וזה עשה בי משהו, אולי בגלל זה אני נמשך לזה, לא רק. כבר מצאתי את עצמי עוזר לאנשים לא יודע פה ושם ברחוב, אני זוכר רק לא מזמן איזה בן אדם שאח"כ התברר שעבר תאונת דרכים, ביקש ממני להגיש לו את היד כשחצה את הכביש.

וחתרת למצווה זוכר אני אומר לעצמי ואחזתי בידו, אחר כך המשכתי לסייע לו במשך כמה שעות בניסיון לסדר את עניין המשקפיים שלו שנראה לו בעיה גדולה, הסתובבנו אצל חברים חיפשנו חנויות היה נחמד, וחשבתי לעצמי שזה משהו שהייתי בשמחה יכול להתפרנס ממנו. אז נכון לא מדובר בסיוע אשכרה לצאת להסתובב אבל להיות נגיד לבן אדם בטלפון קודם כל תרגע או משהו כזה.

יש גם הדרכות יש ישיבות צוות עליי לברר שהישיבות לא יתנגשו אם כן אאלץ לבחור, וכנראה אלך עם המשכורת ואקווה שהביה"ס ייעתר לבקשתי עם אחד או  שני השיעורים הללו שאני מציע. 

הערה לשפר את האיכות של הציור ב-PAINT.  

הזמן אגב התחיל לזוז לאט יותר ואני מנצל אותו טוב יותר, מאז שהתחלתי לעשות מערכת שעות על פיה אני חי, אני מוצא את עצמי מרוכז יותר. 
נקווה לטוב, המשך יום נעים. 
3 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 66 67 הבא »
תפלה יומית

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלוהֵינוּ, ה' אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטוטָפת, בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
הָיָה, אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍תַי, אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלוהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטּובָה, אֲשֶׁר ה', נותֵן לָכֶם.
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפות בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל הָאָרֶץ.
וַיּאמֶר ה', אֶל משֶׁה לֵּאמר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדורתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אותוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ות ה', וַעֲשִׂיתֶם אתָם; וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ותָי; וִהְיִיתֶם קְדשִׁים, לֵאלהֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלהִים: אֲנִי, ה' אֱלהֵיכֶם.
שלוש עשרה עיקרים

הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

(א) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ,

(ב) וְהוּא אֶחָד,

(ג) וְאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף,

(ד) וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים,

(ה) וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ,

(ו) וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם,

(ז) וְשֶהַנְּבוּאָה אֱמֶת,

(ח) וְשֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא אֲדוֹן
לְכָל הַנְּבִיאִים,

(ט) וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּהּ נְתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם,

(י) וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם,

(יא) וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ
לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר
טוֹב לַצַּדִּיקִים,

(יב) וְשֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

(יג) וְשֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת,

יֶהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתָּכֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד,
אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: